הרשעתו של דרק צ’ארבין ברצח גו’רג פלויד היא נושא מורכב מאוד. לא ניתן להעריך אותה בלי להכיר היטב את העובדות, ובלי להבין את כל ההקשרים והנסיבות.

אולם היא שוב מהווה קריאת התעוררות גם אצלנו: למשטרה יש רשות להפעיל כוח. לעתים אפילו חובה לעשות כך.

למשטרה אין רשות להפעיל אלימות.
המונופול על הכוח נמצא בידיה. לולי מוראה – איש את רעהו חיים בלעו.
בכל פעם שאנו תוקפים שוטרים – אנחנו חותרים תחת הסדר הציבורי, ותחת מצוות התורה “שום תשים עליך מלך – שתהא אמיתו עליך”.

ובד בבד, כל פעם שהמשטרה חוצה את קו הגבול בין כוח חוקי, לגיטימי והכרחי, ובין אלימות שהיא פשע, אסורה ומסוכנת – גם היא חותרת תחת הסדר הציבורי.

צריך לכבד מאוד את המשטרה. היא לא שק החבטות. היא אחראית על מימוש כוחו של השלטון.
וחובה לתבוע ממנה לעמוד במסגרות ובגבולות של פעילותה. ללא חריגה.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.