משעה שמשתחררים ממחשבה בינארית, וחדלים מהצבת הבחירה רק בין שני מצבי קיצון – או טבעונות או קניבליות – מתברר כי גם הרוב המכריע הסובר שאין כל פגם מוסרי בעצם העובדה שבני אדם אוכלים בשר עוף או בעלי חיים, אינו יכול להתעלם מאופייה של תעשיית הבשר. תעשיית הבשר, המבקשת מטבעה של כל תעשייה למקסם את הרווח, יוצרת מצבים קשים מאוד של צער בעלי חיים: גריסת אפרוחים זכרים; תנאי גידול קשים ביותר; האבסה; תנאי הובלה וכדו'. המציאות הקשה הזו, שהיא תוצאה נלווית של אכילת הבשר, אך לא חלק מהותי והכרחי ממנה, מחייבת דיון כיצד ניתן לצמצם את מאפייני ההתעללות. המשימה הזו היא גם משימה דתית, מעצם קיומה של מצוות צער בעלי חיים – "…כי מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה" (ספר החינוך תקנ), וגם אתית מוסרית, כחלק מעיצוב דמותו של האדם.
מה עושים? הדרך הטובה ביותר היא כינונו של תו תקן המבסס קוד אתי לתעשיית הבשר. כמו בכל דילמה אתית, הוא יתחשב במרכיבים שונים של הסוגיה: בקיומה של אכילת בשר, בצורך למנוע אכזריות, במשמעות הבריאותית של גידול בתנאים ירודים ומתעללים, בהיבטים הכלכליים – כדי למנוע מצב שתהיה עליה דרמטית במחירו ויצירת עוול חברתי, בהיבטים הלכתיים – שכן חלק מתנאי הגידול מרופפים גם את רמת הכשרות של הבשר וכדו'. כאשר מגייסים את כל הצדדים ביצירת קוד אתי סביר, עליו מסכימים המגדלים והמובילים, הרגולטורים ופוסקי הלכה, הוטרינרים והכלכלנים – הסיכוי כי קוד אתי כזה ימומש ויהפוך לתהליך ראוי הולך וגובר.
[auto_links]צהר ביחד עם קבוצות נוספות פתחה במהלך כזה. אוזנו הכרויה של שר החקלאות אורי אריאל לחובה ההלכתית והמוסרית הזו, הביאה אותו להשתתף במפגש הראשון של השולחן העגול, ולפתיחת שערי הפקידות של משרד החקלאות להצעות מעשיות לקידום התחום. חלק מהפיתרון נעוץ במחקר (כגון: היכולת הגנטית להבחין בין זכר לנקבה עוד בשלב הביצה המופרית); חלק בקביעת תקן מחייב, כמו בנושא הובלת בעלי חיים, בעיקר מחוץ לארץ; חלק בהכרעות הלכתיות, כי במקום בו מתעללים בבעלי חיים עולה גם ספק משמעותי ביחס לכשרות הבשר, ועוד ועוד. וכך, ביחד עם מומחים בתחומם, פתחנו בקידום הנושא, וצמצום את ההתעללות הקיימת בתעשיית הבשר.
כאמור, המוטיבציה לכך היא גם מוסרית וגם תורנית. חלק בלתי נפרד מדמותו של האדם מעוצב גם דרך יחסו לבריאה הסובבת אותו, ובעיקר לבעלי החיים הקרובים אליו. מעשיהם של חכמים מלמדים כי במקום בו נהגו באטימות לאכזריות לבעלי חיים – זכו בביקורת קשה, ובמקום בו הביעו את זיקתם לצערם – זכו בשבח. אנחנו מקווים כי יעלה בידינו לקדם את הנושא, ולהפוך את כולנו למוסריים יותר, השומרים על מצוות התורה הקשורות בצער בעלי חיים.
להרחבה:
