עם שלושת שבועות הפורענות שסיימנו כעת, היה אפשר להזדהות השנה באופן מיוחד. בקהילות רבות נוספה קינה מיוחדת על אירועי השנה האחרונה, חרף סערות וזעזועים שהחלו לפניה; רבני צהר הפיצו את "קינת בארי", וקבוצות אחרות הפיצו קינות אחרות; התחושה בכללה היא שסטירת הלחי שספגנו מחד גיסא, וזו שהבאנו על עצמנו מאידך גיסא, מתאימות מאוד לאווירת כאב וחורבן. כבר בקינות עצמן בנוסחן האשכנזי, בעיקר בקינה העוסקת בחורבן קהילות שו"ם, נאמר כי תשעה באב מרכז את הכאב על כל האירועים: "שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, שְׂרֵפַת בֵּית אֱ-לֹהֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה, וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶ, עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב". הפייטן מדגיש כי אף שאין אנו מוסיפים מועדי שבר ותבערה, ביום זה אנו סופדים וכואבים בנפש מרה, ונראה כי רבים נהגו כך השנה בהקשר של תשעה באב.
אנו בפתחם של שבעה דנחמתא. השבת ראוי להזכיר לנו לפתוח את השערים גם לנבואות הישועה והגאולה. הבור העמוק שאנו שרויים בתוכו – החטופים שנמקים ברצועת עזה, המשפחות, נפגעי הנפש והגוף, המשפחות השכולות, העקורים, ובמעגלים רחבים יותר מדינת ישראל כולה – מצווה עלינו שלא להתעלם לרגע ממנו, ולא לשכוח את משקעי הכאב והצלקות העמוקות של המציאות. בד בבד, הוא קורא לנו גם שלא להתעלם ממה שאנו נמצאים בתוכו. אנו נמצאים בתקופה שבה זכה עם ישראל לשוב לארצו, לבנות את מדינתו, לזכות בעצמאותו ולהיות אחראי לגורלו. אין מקום בולט יותר לראות את זה לאור התגובה על הפוגרום הנורא שעברנו בשמחת תורה. כמות הנרצחים בו בלתי נתפסת, בעיקר לאור העובדה שסברנו בטעות כי עם הקמת המדינה מאורעות כאלה לא יתרחשו עוד, ואף על פי כן אנו נמצאים במקום אחר לגמרי: אנו מסוגלים להילחם, לגייס עוצמות צבאיות, להיעזר בבני ברית, להשיב מלחמה שערה, לפגוע קשות באויבינו, לקומם מחדש את הביטחון – זו מציאות מתחדשת באומה הישראלית בכמאה השנים האחרונות.
לא זו בלבד, אלא בד בבד אנו מנסים בכל מאודנו לקיים אורח חיים רגיל, שאינו אדיש חס ושלום למציאות הלא-פתורה ולאתגרים הקשים. מתוך המצוקה והקושי אנו גם לא נותנים לאויב להשיג את מטרתו העיקרית – שיבוש החיים במדינת ישראל. אנו זוכים לקומם מחדש את כל שטחי החיים במדינה, להשיב לפעילות כמעט את כל ההיקף הגדול של התחייה בארץ, להעצים את עולם תלמוד התורה בהיקפים שלא היו כאלה בהיסטוריה היהודית (ולתבוע שהוא ייעשה בלי הכשל המוסרי העמוק של "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"), להחיות מחדש את עולם התרבות והיצירה, ולמעשה לממש את חזון התחייה והגאולה שבדברי נביאי ישראל.
שבע הפטרות הנחמה מהוות גם קריאה להבין את גודל השעה ואת אופק האפשרויות שנפתחות בפנינו. אסור לנו לחזור על טעויות העבר, ותהיה זו טעות עצומה אם אנו עצמנו נקעקע את היסודות של הגאולה בהעצמת הקיטוב והפילוג, ובאווירת מלחמה פנימית. המבט מלמעלה על הזכות הגדולה לחיות בדור הזה, צריך גם לגאול את כולנו מתבניות אוטומטיות של חלוקת העולם ל"הלנו אתה אם לצרינו", ולהיענות לאתגר קיבוץ הגלויות והדעות השונות למקום אחד. ככל שקשה השנה לדבר בשפה הזו – כן מתבררת החשיבות הגדולה של יכולת הסתכלות על כל מה שזכינו בו עד עתה, ועל האפשרויות הגדולות הפתוחות בפנינו, ובלבד שלא נחמיץ את השעה.
