ישועה גדולה לעמו הביא המלך שאול וביתו. ניצחון גדול על הפלשתים, ארגון ראשוני של הממלכה וכדו׳. לא זו בלבד, אלא שגם באופן אישי הוא היה בחור וטוב, ולפי חז״ל בולט בצניעותו. ואף על פי כן, הוא הפך למופת בדברי חז״ל למי שמנקודה מסוימת פעל למען מטרה אחת בלבד – המשך שלטונו. גם חכמינו ראו בו את מי שלא רצה לשלוט, ונענה לצו השעה, אך משעה שעלה למלוכה – ראה בהמשך שלטונו את המטרה. בראשונה הוא הפר את התביעה הנבואית ממנו, ואת חובת הציות לנביא שמואל; לאחר מכן, הוא האשים את העם בכשלונותיו; לאחר מכן הוא טשטש בין רודף ונרדף – הוא הרודף אחר דוד טען שהוא הנרדף; מכאן למה שאירע במעשה נב עיר הכהנים: האשמות שווא, מניפולציה ובוז לעבדיו הנאמנים, ושיא השיאים בפקודת הריגה של כל הכהנים כולם.

לא ניתן לעמוד אפילו על קצה גדלותו של דוד המלך: מקים שלשלת המלוכה, מייסד ספר תהילים, מציב את בסיס המקדש, מי שהקב״ה אמר עליו שהוא עושה צדקה ומשפט לכל עמו, ועוד ועוד. אנו מתפללים עד היום שלוש פעמים ביום חול על השבת מלכות דוד למקומה, וקשה למצוא סימן גדול יותר ומשמעותי יותר למעמדו. ואף על פי כן, בשעה שפעל לטובת עצמו, לקחת את בת שבע מלוחמו הנאמן, גלגל את הריגתו של אוריה החיתי ועוד לוחמים שהיו עימו – הודח מהמלוכה, ולדברי הירושלמי באותם ששה חודשים שברח מאבשלום בנו כלל לא היה נחשב כמלך. זיקתנו האין-סופית למלכות דוד אינה נובעת מהעובדה שאנו מקילים ראש במעשיו (העמדה ש״כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה היא עמדת מיעוט בדברי חז״ל), אלא בשל תשובתו הענקית, עד שהפכה למנורת המאור של דרכי התשובה.

גדלותו של שלמה נמצאת בכל פרק בו אנו קוראים עליו. מקים המקדש, כותב שיר השירים שהוא קודש הקודשים, מביא את מלכות ישראל לשיאים שאין כמותם, מקדש שם שמיים ברבים במעשה מלכת שבא, ועוד ועוד. אף על פי כן, בשעה שאהב נשים נכריות והביא אותן לגבול ישראל  – נקרעה הממלכה, ורק ההבטחה הא-לוהית לדוד היא שהותירה אותו במקומו.

ב״ה, אין היום, לא היה, ואני מאמין שלא יהיה, מנהיג בישראל שמתקרב לכך – לא להריגה כמו בעיר הכהנים, לא להפקרת לוחמים למען הסתרת מעשיו ולא לכל מעשה נורא אחר. אין בידם של מנהיגנו את אותן העוצמות שהיו לגדולי מלכינו במקרא, וממילא גם הנפילות שלהם הן אחרות. לא זו בלבד, אלא שאסור לקבל החלטות לאור טענות שלא התבררו במשפט. הדברים נכתבים כנקודת מוצא עקרונית, תמידית, ללא פוליטיות וללא מניפולציות. בשעה שאנו נאמנים לדברי הנבואה ומקשיבים למסריה אנו למדים את הסכנות הגדולות האורבות למנהיגות מוכשרת וטובה, את אפשרות הנפילה, ובעיקר – את מה שהקב״ה מלמד אותנו דרך נביאיו, שאין הוא נושא פנים ולא לוקח שוחד, והחובה המוסרית של המנהיגות לפעול לטובת האומה, לבלתי רום לבבה מאחיה, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל – היא העמדה האמונית, המוסרית והאנושית שחובה עלינו לאמץ. זו צריכה להיות עמדה עקרונית, ללא שמץ של פוליטיקה, וללא מניפולציה, אלא יסוד היחס אל המנהיגות בתורה.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.