"שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ" (איכה ה': טו), ל"ג בעומר תשפ"א

תקציר

עוד לפני כל הבירורים הנדרשים והתיקון הגדול שעומד בפנינו, זה הזמן לבכות ולכאוב. על האסון הנורא במירון.

אנינות.
זו ההדרכה ההלכתית ליום הראשון של האבל.
והיא אף שחררה את האדם מקיום מצוות – כדי לאפשר לו לשהות בכאב, בצער, בתהום.
עוד לפני הטחת האשמות,
עוד לפני בירור יסודי של מה שקרה כדי למנוע מקרים עתידיים,
עוד לפני רווחים רוחניים, פוליטיים וחיסולי חשבונות,
עוד לפני בניין המשפחות שקרסו,
עוד לפני מחשבות על העתיד במירון ובשאר מקומות,
לפני הטוב, לפני המכוער,

לפני כל דבר

כאב עצום, ניסיון לעזור במה שניתן,
ואנינות גדולה על הפיכת
הציפיות והתשוקה-להתעלות
ליום בכי.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

בקש שלום ורדפהו

מאמרים

כפה עליהם AI כגיגית

מאמרים

קיימות? היהדות התחילה עם זה מזמן

מאמרים

פחות מדורות ובלי חומרים מזהמים: הרב שרלו קורא לשמירה על הסביבה בל"ג בעומר

מאמרים

לא להחמיץ את ל"ג בעומר

מאמרים

הרב יובל שרלו: אם חיילים יחששו שיופקרו, רוח הלחימה תישבר

עוד בצהר לאתיקה

כמיהה לבת נוספת: האם מותר לפנות להליך PGD מסיבה רגשית?

בין הכרח מבצעי לרגישות מוסרית: מותר להשתמש בציוד מבתים פלסטיניים נטושים?

האם ניתן להפקיד בידי בינה מלאכותית את פסיקת ההלכה?

מה יש לעשות בכספי תרומות שגויסו לחייל חולה לאחר פטירתו?

על מי האחריות? שימוש בדמות של נפטר באישור יורשיו

לדבר בשם אדם שנפטר: האם זה אתי או מניפולטיבי?

כבוד המת בעידן הדיגיטלי: האם מותר לשחזר אדם שאיננו?

האם מותר לעזוב את הארץ זמנית לצורך פרנסה ושלום בית?