"שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ" (איכה ה': טו), ל"ג בעומר תשפ"א

תקציר

עוד לפני כל הבירורים הנדרשים והתיקון הגדול שעומד בפנינו, זה הזמן לבכות ולכאוב. על האסון הנורא במירון.

אנינות.
זו ההדרכה ההלכתית ליום הראשון של האבל.
והיא אף שחררה את האדם מקיום מצוות – כדי לאפשר לו לשהות בכאב, בצער, בתהום.
עוד לפני הטחת האשמות,
עוד לפני בירור יסודי של מה שקרה כדי למנוע מקרים עתידיים,
עוד לפני רווחים רוחניים, פוליטיים וחיסולי חשבונות,
עוד לפני בניין המשפחות שקרסו,
עוד לפני מחשבות על העתיד במירון ובשאר מקומות,
לפני הטוב, לפני המכוער,

לפני כל דבר

כאב עצום, ניסיון לעזור במה שניתן,
ואנינות גדולה על הפיכת
הציפיות והתשוקה-להתעלות
ליום בכי.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

חובה לתת לשורדי השואה להיפרד בכבוד – ולא רק ע"י הטבות כספיות

יום השואה - ילד מרים ידיים

מאמרים

"יוצר אור ובורא רע" – מה מקור הרשעות הנאצית?

מאמרים

זמן חירותנו

מאמרים

גם כי תרבו תפילה אינני שומע – לשינוי אורחות פנייתנו לעזרת שמיים

מאמרים

ירחיק עצמו לקצה השני

מאמרים

לא להתקרב לסף התהום

עוד בצהר לאתיקה

מחברת ועליה מונח עט

יומני שואה – חדירה לפרטיות או צוואה היסטורית?!

האם מותר שיכאב לנו שאדם אוכל חמץ בפסח או שזו בעיה מוסרית?

אין תלמידים בביה"ס במלחמה – האם זה גזל לחתום נוכחות מבלי לעבוד?

בין אחריות מבצעית לשבת: האם מותר להתערב כשלא במשמרת בחמ"ל או שמא זה חילול שבת?

להעביר רב־קו לחבר – חיסכון לגיטימי או גזל?

האם צריך להגיד “לא” לבינה מלאכותית?

בעבודה שלי אוכלים חמץ בפסח—האם אני צריך לבקש מהם להפסיק?!

האם בשבת מותר לטלטל את הטלפון כדי להתעדכן בהתראות פיקוד העורף?