“לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ” (תהלים קכ”ב: ח)

רחבת הכותל שרק בה אני מתפלל היא זו שמתנהלת לפי ההלכה;
איני מכיר במעמד הלכתי של תנועות לא הלכתיות, הרואות עצמן כ”מתקדמות”;
ביום שבו הוכרזה “פשרת הכותל” התנגדתי לה – בשל היסוד הגדול של “אתה אחד ושמך אחד מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”, וטוב שעם ישראל יתפלל במקום אחד גם במחיר העלמת עין מסוימת;

אולם במציאות שנוצרה – “רחבת ישראל” היא הדרך הפחות גרועה שיש:
בשל אמונתי שהאמת סופה לנצח, ודרך ההתקרבות ב”רחבת ישראל” תבוא גם ההתקרבות ליסודות הולכים וגוברים של ההלכה ושל תורת ישראל;
בשל “למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך”, והבור העמוק של הפיכת הכותל למקום מאבקים ומלחמות, המשמיטים את הקרקע מתחת לקיומנו;
בשל הכרתי כי הדבר הנכון לעשות הוא להתחשב בדרכם של אחרים, גם אם משוכנעים שהם לא צודקים. זה נכון לעצמו, אך בעיקר כאשר תובעים להתחשב בעצמכם (קמפוסים נפרדים כדוגמה);
ובעיקר – כדי שהשבועה “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני” תהיה שבועת כלל ישראל כולו.

רחבת הכותל ההלכתית תמשיך ותתעצם מכוח האמת שבה. רואים זאת בסליחות האחרונות, בהושענא רבה, בשבועות ובתשעה באב.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.