“פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף” (משלי לא, ח)

ואלה הצעדים הראשונים בשעה שישנה האשמה חמורה בתקיפה מינית:

ראשית: לנקות את ההנחות המוקדמות. לנקות את המחשבות ש”לא יכול להיות” – אין משהו שלא יכול להיות; ש”אין עשן בלי אש”, ולכן זו הוכחה שהייתה פגיעה; ש”אם היא חיכתה או הוא חיכה כל כך הרבה זמן זו הוכחה שהדבר לא נכון; “זה שאני עובד/ת איתו כבר המון שנים ולא ראיתי שום דבר בעייתי” מהווה הוכחה לדבר מה; שאם מדובר בנפגעי נפש לא ניתן לסמוך על תלונתם; שאם לא הוגש כתב אישום זו הוכחה שאין כל בסיס לטענות; שמקרה חמור ככל שיהיה מעיד על ריקבון ציבורי (יכול להיות, אבל אסור שזו תהיה הנחה מוקדמת לא מבוססת), ועוד קביעות לכיוון זה ולכיוון אחר

שנית: לנקות את ההנחות ההלכתיות המוטעות: שאיסור לשון הרע מונע חס ושלום התמודדות עם מעשי עוולה; שמותר להכפיש את אלה שהואשמו רק על בסיס תלונות; שבמאבקים נגד פגיעות מיניות או במאבקים להגנת שמו הטוב של אדם מותר לשקר, לחתום על דברים בלי לדעת אותם, לקבוע עמדה מראש, לכיוון זה ולכיוון אחר, ועוד.

שלישית: לאפשר. לא רק לאפשר – לתמוך. לתמוך בכל מי שטוען שהוא נפגע ולאפשר לו לחתור להכרה בפגיעה, בחומרתה, ובכך שהוא הקרבן ולא התוקף; לכונן מרחב ציבורי שמאפשר ומעודד לאזור אומץ ולהתייצב מול הרעים; לשמוע לחובה שנאמרה על ידי אמו של למואל בן יקה, שלדעת חז”ל הוא שלמה המלך; לא להרפות, ולא להסכים כי טענות תושתקנה; לאפשר גם למי שטוענים נגדו להגן על עצמו; להבין כי שמו הטוב של אדם הוא הנכס העיקרי שלו – אם מגיע לו שימוטטו אותו לא להסס, אך אפשר שלא, ואז נעשה כלפיו עוול נורא; ליצור את המרחב בו לא מטייחים, לא מסתירים, לא תוקפים, לא מאשימים, – מבררים; להגן על מי שמטיחים בו האשמות בלי ביסוס, כאשר מדובר במתלוננים/ות, וגם כאשר מדובר בנילונים; בראש ובראשונה – לעודד ולתמוך בהליכה לרשויות החוק, ולכלים הנוספים שהמערכת הציבורית הציבה. אם זה לא אפשרי (בדרך כלל, בגלל סרוב של המתלוננות/ים להיפגע מחדש ולעבור “אונס שני”) – על ידי הכלים הציבוריים הקיימים.

רביעית: לזכור כי מה שנכתב ברשת – נותר שם. הוא יהיה כתם על מי שכתבו עליו לשנים רבות; הוא כמעט ולא ניתן למחיקה; הוא עלול להיות עבירה חמורה מאוד. הפרסום יהיה כתם לדורות על מי שעשה את הפשע הזה, וכתב דברים בלי לדעת.

להאמין באמונה שלמה ששמו של הקב”ה אינו מתחלל מכך שדורשים וחוקרים היטב, ופועלים לבער את הרע בישראל, לעמוד לצד הנרדף הצודק, ולנקות את עצמנו ממעשי עוול. להפך, חילול השם הגדול הוא לטעון כי ריבונו של עולם חפץ בטאטוא הדברים מתחת לשולחן, ומעדיף כי ייעשה מעשה פשע ובלבד שלא יידעו עליו ויתחלל שמו. קידוש השם הגדול הוא בביעור הרע בישראל, בעשיית צדק ומשפט, בניקוי כל פגיעה. כך נקרא בתורה השבת: “ועשית הישר והטוב בעיני ה’ “.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.