“ותהיה מגמתו ומחשבתו (של המלך) להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'” (רמב”ם, הלכות מלכים).

לנגד עיני אני רואה את האדם שהורשע מכוחן של ראיות שהושגו שלא כדין, את הפגיעה החמורה בניצול הכוח הגדול של השלטון מול האזרח הבודד המאפשרת לו לעשות פעולות לא חוקיות ללא מחסום, את החשיבות הגדולה, הן של עשיית צדק ואי-עיוות משפט, והן של זכויות האדם בכלל; את מצוות התורה “צדק צדק תרדוף”.

לנגד עיני אני רואה את הפנים המכורכמות של מי שנפגע פגיעה חמורה, ורואה את הפושע ואת הנבל משתחרר ללא עונש על אף שיש ראיות אמת, בשל העובדה שהן הושגו בדרך פסולה; את החומרה הגדולה באיבוד ההרתעה; את ניצול החוק על ידי פושעים בעלי עוצמה, כוח וממון, כדי לפסול ראיות במניפולציות משפטיות; את החלשת מערכת האכיפה והמשפט שלא תוכל עוד להשתמש בכלים מסוימים כדי למגר באופן יעיל את הפשיעה.

גם האתיקה המשפטית ההלכתית פועלת לשני הכיוונים:
היא גם שומרת בקפדנות על סדרי הדין, זכויות הנאשם והחתירה לצדק;
היא גם נותנת כוח עצום לשלטון להתמודד עם הפשיעה, בדרכים שונות מדרכי הראיות הקיימות: “כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה – יש למלך רשות להרגו…” (רמב”ם).

יהי רצון שיעלה בידינו לנסח הצעת חוק ראויה לאיסור שימוש ב”פרי המורעל”, שגם תמנע ניצול כוח שלטוני ומשפטי כנגד חשודים ונאשמים, ושבמקביל לא תקשור את ידי מערכת החוק והמשפט להתמודד עם בעלי העוצמה, עם פשעים שמטבעם ניתן לחשוף אותם רק בתחבולות, ועם הצורך לבער את הרע מישראל.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.