"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים ו, יח)
בכל תחום שבו אנו עוסקים קיימת חובה כללית ומצווה לנהוג בדרך מוסרית. מצווה זו, אותה הגדיר הרמב"ן בפירושו לתורה כמצווה כללית ו"ענין גדול" (דברים ו, יח), היא ביטוי לקול המוסרי העולה מהתורה שבכתב ושבעל פה, למן מצוות מפורשות בעשרת הדיברות, ועד לדבריו המפורסמים של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא. לך ולמד" (שבת לא ע"א, בתרגום לעברית). התוויית הדרך הראויה היא אתגר קשה במיוחד כאשר מדובר בנושא ביטחוני, העוסק בהגנה עצמית ונוגע בחיי אדם ממש ולו השלכות מעשיות בתחום שמירת הנפש, ואשר על כן דורש אחריות וזהירות יתרה.
שאיפתנו היסודית להגיע ל"יום שכולו שבת" (תמיד ז, ד), עולם ששוררים בו שלום ושלווה ובו יתקיים חזון הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים" (ישעיהו ב, ד). אולם עד שיגיע זמן זה, אנו חיים במציאות של סכנות ואיומים, המחייבים מערכת ביטחונית חזקה ויעילה, ובכלל זה אף הגנה עצמית על ידי החזקת נשק אישי. ההלכה מכירה בצורך זה ומבססת אותו על דין רודף ועל הציווי "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).
עם זאת, החזקת כלי נשק כרוכה באחריות גדולה, ומחייבת ידע והבנה של הוראות החוק והמשפט, נקיטת אמצעי זהירות מרביים, אימונים תקופתיים ושמירה קפדנית מפני סכנות מיותרות. החובה לשמור על חיי אדם כוללת את הצורך לא רק להגן מפני התוקף, אלא גם למנוע כל סיכון הנובע מחוסר זהירות.
בנשיאת נשק בשגרה ובחירום כרוכים תחומים הלכתיים בנושאים שונים: נשיאת נשק בשבת, בבית הכנסת ובברכת כוהנים, נשיאת כפיים של כוהן שהרג נפש, כשירות ומקצועיות ועוד.
חיבור קצר זה אינו בא להכריע באופן פרטני לכל אדם ולכל מקרה, אלא עוסק בהיבטים ההלכתיים והמוסריים של החזקת נשק אישי להגנה עצמית: חובת ההגנה והצלת חיים, חובת הזהירות והאחריות וההלכות הייחודיות אשר המחזיק בנשק צריך להכיר, זאת מתוך שילוב של נאמנות להלכה עם הכרה במציאות הביטחונית והחוקית בישראל.
חיבור זה אינו עוסק בשאלות של מדיניות ציבורית וביניהן התבחינים לנשיאת נשק או היקף החזקת הנשק הראוי במדינה. החיבור מתייחס למצב הנתון, שבו החזקת כלי נשק מותרת בתנאים מסוימים, ועל כן חובה לברר מהן החובות ההלכתיות והמוסריות המוטלות על המחזיק בו.
תודה מיוחדת לעורך הדין פרי נובוטני על כתיבת הפתיח ועל עצותיו המקצועיות, המבוססות על מומחיותו בתחום כלי הנשק והאבטחה ועל ניסיונו רב השנים כלוחם וכמדריך ירי פעיל.
חיבור זה נכתב במסגרת "מרכז האתיקה" בארגון רבני צהר, העוסק בקידום ההתנהגות המוסרית בתחומים רבים, וראוי הוא לעסוק גם בנושא הרגיש של נשיאת נשק. יהי רצון שנדע להשתמש בכוח שניתן בידינו מתוך אחריות, זהירות ונאמנות להלכה, עד שנזכה במהרה ליום שבו לא נצטרך עוד לכלי נשק, ויתקיים בנו חזון השלום והאמת.
הרב יובל שרלו
ראש מרכז האתיקה – ארגון רבני צהר
מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית – לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>
