פרק שלישי: נשיאת נשק על ידי נשים

עיקרי ההלכות

א. נשים וגברים שווים בזכות ובחובה לשאת נשק, על מנת להגן על עצמם ולהציל אחרים.

ב. אישה הנושאת נשק, לא תשנה בגדיה ללבוש בעל אופי גברי.

ג. אין חובה לקיים אימונים נפרדים לנשים וגברים, אך ראוי להקצות לגברים ולנשים המעוניינים בכך אימון נפרד.

עיון הלכה

א. נשיאת נשק על ידי נשים

התורה אסרה על גבר ללבוש בגדי נשים ועל אישה ללבוש בגדי גברים:

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ־לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.¹

חכמים קבעו שבכלל זה נאסרה גם נשיאת כלי נשק, שהוא כלי גבר, על ידי אישה. בברייתא בגמרא מובאות דרשות התנאים על פסוק זה:

"לא יהיה כלי גבר על אשה". מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, הרי כבר נאמר "תועבה היא", ואין כאן תועבה! אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים; רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר "לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה" – שלא יתקן איש בתיקוני אשה.²

חכמים לומדים מהפסוק איסור לבישת בגדים המיוחדים למין השני, במגמה של "תועבה" – ערבוב אסור בין גברים לנשים.³ ר' אליעזר בן יעקב מוסיף ואומר שלאישה אסור לשאת כלי נשק, כיוון שכלים אלו הם "כלי גבר".⁴ בדברי ר' אליעזר לא מבואר אם הוא אוסר נשיאת כלי נשק דווקא כשיש מטרה שלילית לנשיאתו, כפי שאמרו חכמים, או שהאיסור הוא רחב יותר. האחרונים נחלקו בכך, כמבואר להלן.

הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כדברי ר' אליעזר בן יעקב:

לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו.⁵

הב"ח⁶ כתב שהאיסור הוא רק בדבר שהוא נוי וקישוט, ורק כאשר האישה עושה זאת כדי להידמות לגברים, אך אם עושה זאת מסיבה אחרת הדבר מותר. כן כתבו נושאי הכלים לשולחן ערוך, וזו לשון הט"ז:

משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור.⁷

אם ניישם מגבלה זאת על איסור נשיאת נשק, צריך לומר שנשיאתו על ידי אישה לשם הגנה, ולא לשם נוי וקישוט, מותרת. וכן כתב הרב עובדיה יוסף:

ולפי זה גם בנידון שלנו שאין כוונת המורות בנשיאת הנשק כדי להתדמות לגברים, אלא רק להגן על נפשותיהן ועל נפשות תלמידיהן שבפיקוחן והשגחתן, נראה שהדבר ברור שאין בזה משום לא יהיה כלי גבר על אשה.⁸

אולם, פוסקים אחרים למדו מלשונו של ר' אליעזר בן יעקב – "שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה" – איסור עצמי שלא תישא אישה כלי נשק, כיוון שהוא כלי שמיועד לגברים ויציאה למלחמה היא עניין של גברים.⁹

הרב משה פיינשטיין עסק בכך בשו"ת אגרות משה, חלק ד, סימן עה. הרב שבתי רפפורט (נשוי לנכדת הר"מ פיינשטיין) שאל אותו אם להתיר לנשים בגוש עציון לשאת נשק. הרב רפפורט סבר בשאלתו שנשיאת נשק שלא למטרת נוי מותרת לנשים, אך הר"מ פיינשטיין כתב שהדבר אסור:

משום דגם לבישת כלי זין ויציאה למלחמה הוא גם כן רק כלי גבר הן, שאיסור זה אינו נוגע ליפוי כלל אבל לבישה זו ויציאה זו היא רק כלי גבר ואסור לאשה ללובשם.

לדעת הר"מ פיינשטיין ההיתר של דבר שאינו דרך נוי וקישוט הוא רק בבגדים, קישוטים וכדו', אך נשיאת נשק ויציאה למלחמה היא איסור בפני עצמו של "כלי גבר", שאיננו תלוי בכוונת האישה. אומנם, ר"מ פיינשטיין מחלק בין יציאה למלחמה לבין השתתפות באירוע מלחמתי מקומי. הוא איננו נזקק להיתר משום פיקוח נפש, אלא כותב ש"במלחמות קטנות" נמצאות הנשים כמו האנשים ואין שייך לחלק בין גברים לנשים, והנשק איננו חשוב "כלי גבר". לכן לדעתו אישה רשאית לשאת נשק שלא במסגרת צבאית, לא רק במקום סכנת נפשות, אלא גם להצלה "מהכאה בעלמא". ואין לחייב נשים שלא יסעו למקום שרוצות מפני הסכנה, או שייסעו עם גבר. אדרבה, גם בנסיעה עם גבר רצוי ששניהם יישאו נשק. עוד כותב שם הר"מ פיינשטיין שיש יותר מקום להקל באקדח מבנשק ארוך, כיוון שדרך הצבא היא דווקא בנשק ארוך.

גם הרב חיים דוד הלוי ¹⁰ סובר שיש איסור עצמי בנשיאת נשק, וגם הוא מחלק בין מסגרת צבאית שאסורה, לנשיאת נשק במסגרת אחרת:

שעיקר האיסור הוא לעשות שימוש בכלי נשק כאנשים דרך קבע, זה מה שנאסר לאשה, אבל במקרה מסויים שבא לידה אויב העם או אדם מסוכן וכדומה, פשוט שלא נאסר השימוש בכלי זין, ואין צריך לומר אם נוצר מצב שצריכה אשה להגן על חייה או חיי ילדיה וכדומה, שמותר לה ומצוה בידה להשתמש בנשק ולקיים מצות הבא להורגך השכם להורגו.

על כן, מסקנתו היא שנשיאת נשק במסגרת צבאית, או מערכתית (כמו משמר אזרחי), אסורה לנשים, אך שימוש שלא במסגרת צבאית מותר.

בשו"ת ציץ אליעזר כתב שאיסור נשיאת נשק הוא איסור עצמי של יציאה למלחמה, אפילו למלחמת מצווה, ומה שנפסק שאפילו כלה מחופתה יוצאת למלחמת מצווה הוא לתפקידים עורפיים ולא ללחימה, ואפשר שהוא מחמיר יותר מהפוסקים שהבאנו לעיל.¹¹ הלכה למעשה, לדעת רוב הפוסקים אישה רשאית לשאת נשק לצורכי הגנה ושמירה, ואף לדעת האוסרים על אישה להתגייס לצבא ולשאת נשק במסגרת צבאית, לצורך הגנה עצמית שלא במסגרת צבאית הדבר מותר, אף שלא במקום פיקוח נפש, וכל שכן במציאות ימינו שיש בה פיקוח נפש.¹²

ב. צניעות בנשיאת נשק

באימונים בנשק ובנשיאת הנשק יש חובה לשמור על גדרי הצניעות.

ראשית, ההיתר לשאת נשק נוגע כאמור לאיסור "לא יהיה כלי גבר על אשה". במקום אחר כתבנו שגם כאשר אישה נושאת נשק נכון שלא תשנה בגדיה ללבוש בעל אופי גברי, גם אם הוא מתאים יותר לנשיאת נשק.¹³

מלבד זה, מעיקר הדין אין איסור באימון משותף לגברים ולנשים, אך ראוי שתהיה הפרדה, ובדרך כלל נוח לגבר להתאמן עם גברים ולאישה עם נשים. ההפרדה נצרכת יותר כאשר לא מדובר במטווח, שבו כל משתתף פועל לבדו, אלא באימון עם מרכיבים נוספים.¹⁴

לפרק הבא >>

מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית – לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

להורדת החוברת המעוצבת: 'מגן ישראל': עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית >>