פרק רביעי: נשיאת נשק בשבת

עיקרי ההלכות

א. כלי נשק הוא כלי שמלאכתו להיתר. לדעת המחמירים – הוא כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

ב. מותר לכל אדם לשאת נשק ומחסניות בשבת במקום שיש בו עירוב. מותר לשאתו בשעת שמירה ובשעת סכנה, וכן בשגרה למי שרגיל לשאת נשק בימות החול.

ג. נשיאת נשק במקום שאין בו עירוב (ברשות הרבים) כרוכה לדעת פוסקים רבים באיסור דאורייתא. במקום שיש בו פיקוח נפש מותר, אך אם ניתן להימנע מיציאה עם הנשק – אין לצאת.

ד. במקום צורך גדול, אפשר לסמוך על דעת הפוסקים שמתירים לחייל ולאיש ביטחון בלבד לצאת עם נשק מחוץ לעירוב גם שלא בשעת סכנה.

ה. מותר לשאת רישיון לנשיאת נשק במקום שיש בו עירוב. במקום צורך גדול, מותר לשאת את התעודה בשינוי, כגון בין הבגד לגוף, בתוך הגרב או בתוך הנעל, גם במקום שאין בו עירוב.

ו. אין להתאמן בנשק ואין לנקותו בשבת, אלא אם כן יש צורך מיידי של פיקוח נפש.

עיון הלכה

א. מוקצה

לעניין הגדרת נשק כמוקצה יש להבחין בין שלושה סוגי כלים:

א. כלי שמלאכתו להיתר. לשון השולחן ערוך:

כלי שמלאכתו להיתר, מותר לטלטלו אפילו אינו אלא לצורך הכלי שמא ישבר או יגנב; אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלו.¹

כלי שמלאכתו להיתר הוא כלי שמשמש לדברים מותרים בשבת, ומותר לטלטלו לכל צורך, אך אין לטלטלו שלא לצורך כלל.

ב. כלי שמלאכתו לאיסור. לשון השולחן ערוך:

כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים, קורדם לחתוך בו דבילה; בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה. אבל מחמה לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם, אסור.²

כלי שמלאכתו לאיסור הוא כלי שעיקר שימושו הוא לדבר האסור בשבת. מותר לטלטלו לצורך גופו, דהיינו, לצורך שימוש מותר בו, או לצורך מקומו, אך אין לטלטלו לצורך שמירה על הכלי, כגון להעבירו מחמה לצל, או לטלטלו כדי לשמור עליו שלא ייגנב.

ג. מוקצה מחמת חסרון כיס. לשון השולחן ערוך:

כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס, כגון סכין של שחיטה או של מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בהם הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, אסור לטלטלו בשבת ואפילו לצורך מקומו או לצורך גופו.³

מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כלי שמלאכתו לאיסור,⁴ שמפאת ערכו והחשש שייפגע מקפידים שלא לעשות בו שימוש אחר. הוא חמור מכלי שמלאכתו לאיסור, ואסור בטלטול גם לצורך גופו (=לשימוש המותר בשבת) או לצורך מקומו.

אומנם, הנשק הוא כלי שמיועד לירי, שאסור בשבת משום "מבעיר" וכן משום "נטילת נשמה" (איסור שכולל גם פציעה),⁵ אך שימוש לא פחות חשוב של הנשק הוא הרתעה. למעשה, רוב הזמן הנשק הוא אמצעי הרתעה, ורק לפרקים יש בו שימוש לירי. לכן, יש לבחון אם השימוש בנשק הוא שימוש של איסור או של היתר, ואם השימוש הוא שימוש אסור, יש להגדיר אם הוא כלי שמקפידים שלא לעשות בו שימושים אחרים.

המשנה בשבת עוסקת באיסור הוצאת כלי מלחמה לרשות הרבים:

לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו.⁶

המשנה איננה דנה בשאלה אם הכלים הם מוקצים או לא. הרב יעקב עמדין בפירושו למשנה כותב:

ר"א אומר תכשיטין הן לו. פשיטא לא פליג ר' אליעזר דמוקצין הן, שמלאכתן לאיסור, וגם יש בהם משום מוקצה דחסרון כיס. דומיא דאזמל ודכוותיה, אלא לענין חיוב חטאת לחוד הוא דפליגי.⁷

לדעת ר"י עמדין, כלי נשק הוא כלי שמקפידים שלא לעשות בו שימוש אחר. הוא מוקצה מחמת חסרון כיס וגם ר' אליעזר, שמתיר להוציא כלי נשק לרשות הרבים, אוסר את טלטולו משום מוקצה.

אך פוסקים רבים חלקו על דבריו. בשו"ת דברי יציב, בתשובה שדנה בטלטול כלי נשק, חלק עליו וכתב שכלים אלו אין מקפידים עליהם כל כך, ואינם מוקצה מחמת חסרון כיס. ואפשר, לדבריו, שגם ר"י עמדין התכוון רק לחלק מהכלים שנזכרו במשנה, שמתקלקלים בקלות ומקפידים עליהם.⁸

הרב אברהם משה אבידן כתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב, שבניגוד לסכין של מילה שבשעה שלא משתמשים בו מניחים אותו במקום שמור, שימושו המרכזי של כלי נשק הוא נשיאתו, ובכל הנוגע לנשיאתו אין מקפידים עליו, לכן הוא איננו מוקצה מחמת חסרון כיס.⁹

הרב יהושע בן מאיר כתב שמשתמשים בנשק גם לשימושים אחרים, כמו פתיחת בקבוקים ועוד, ולכן אין הוא נחשב כלי שמקפידים עליו, ואיננו מוקצה מחמת חסרון כיס.¹⁰

בין הסוברים שנשק איננו מוקצה מחמת חסרון כיס יש מחלוקת אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר. יש הסוברים שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. כך כתב רא"מ אבידן בשם רי"ש אלישיב, כיוון שעיקר השימוש בנשק הוא שימוש האסור בשבת, וכן דעת הרב מרדכי אליהו, ועוד.¹¹

אך יש מקילים יותר, וסוברים שהנשק הוא כלי שמלאכתו להיתר, או כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר. הרב שלמה גורן כתב שהוא כלי שמלאכתו להיתר כיוון שהשימוש בו הוא לירי במקום סכנה, והדבר מותר בשבת,¹² פוסקים אחרים כתבו שעיקר השימוש בנשק הוא להרתעה, ואין בכך איסור, לכן הוא חשוב ככלי שמלאכתו להיתר.¹³

נראה שבפרט במתאר אזרחי השימוש להרתעה הוא שימושו המרכזי, והעיקר כדעת הרב שלמה זלמן אויערבך והסוברים כמותו שנשק הוא כלי שמלאכתו להיתר. גם לדעת האוסרים, טלטול הנשק לצורך שמירה ולצורך הרגשת ביטחון מותר, כיוון שהוא נחשב צורך גופו, ואף טלטול כדי שלא ייגנב, האסור בדרך כלל בכלי שמלאכתו לאיסור, מותר בנשק כיוון שיש בכך פיקוח נפש.¹⁴

ב. טלטול הנשק בכרמלית וברשות הרבים

שולחן ערוך פסק שנשיאת נשק אינה נחשבת "דרך מלבוש", ולכן הנושא נשק ברשות הרבים עובר על איסור דאורייתא:

כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילין להוציא אותו דבר, חייב… הלכך לא יצא איש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט, ואם יצא חייב חטאת.¹⁵

ערוך השולחן כתב שכל זה באדם רגיל, אך למי שהוא "בעל מלחמה" (כגון, חייל, שוטר וכל איש ביטחון בימינו) נחשב הנשק כחלק מבגדיו והוא מותר בטלטול:

והטעם מפני שדברים אלו אינם תכשיטין בעצם, אלא לבעלי מלחמה הרי הם כבגדיו אבל בסתם בני אדם הרי הם משא… ולכן הבעל מלחמה כמו העובד בצבא המלך הם כבגדיו.¹⁶

הרב שלמה גורן סבר כערוך השולחן, ולדבריו חייל יכול לשאת על גופו נשק ברשות הרבים ואזרח אסור.¹⁷ אך רוב הפוסקים חלקו על ערוך השולחן, ולדעתם נשק איננו חשוב כמלבוש אף לחייל ולשוטר. כיוון שהמחלוקת נוגעת לאיסור דאורייתא, אין לסמוך על דברי ערוך השולחן אלא בשעת הדחק.¹⁸

ג. פיקוח נפש – נשיאת נשק במקום סכנה או ספק סכנה

סוגיית פיקוח נפש היא מהסוגיות המשמעותיות בתלמוד ובהלכה. עיקר דיוננו איננו במקום סכנה ודאית, שבה ברור שחובה לשאת נשק, אלא בנשיאת נשק בשגרה במקום שאין סכנה מובהקת, או כשאין אפשרות להשאיר את הנשק במקום בטוח בבית כנדרש על פי החוק. הסוגיה נידונה רבות, על כן נביא ממנה את הדרוש לענייננו בלבד. המקור העיקרי בנושא פיקוח נפש הוא הסוגיה במסכת יומא:

ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.¹⁹

מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין… אמר שמואל: לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב… מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?… אמר שמואל:… "וחי בהם" – ולא שימות בהם.²⁰

עקרונות סוגיה זו נפסקו כולם להלכה,²¹ אלא שיש לנקוט באחריות בבואנו להגדיר מהו פיקוח נפש וספק פיקוח נפש, כפי שכתב החזון אי"ש:

צריך זהירות יתירה בהיתר פיקוח נפש, בדברים שאין הפיקוח נפש בפנינו אלא בעתיד. ואם באנו להפריז על המדה, יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד כל הפרנסה ויבוא לפיקוח נפש, וצריך לשקול במאזני צדק. ובכלל, אם הנדון לביטול השבת, הוי כחילול השם, ובחילול השם יש דין יהרג ואל יעבור, וגם זה צריך שיקול הדעת.²²

לפיכך, יש לדון בשיקול דעת מהי ההגדרה של פיקוח נפש וספקו לעניין נשיאת נשק בשבת. רוב הדיונים בתלמוד ובספרי השו"ת הם באירועים ובמצבים שבהם הסכנה ניתנת להבחנה בצורה ברורה ומיידית, וקשה להקיש מהם לנושא הביטחון האישי. לדעת חלק מהפוסקים, אך ורק סכנה מיידית מוגדרת פיקוח נפש:

יש מי שכתב שכל דבר שאין בו סכנה עתה אף על פי שיוכל לבא לידי סכנה אין מחללין אלא שבות דרבנן אבל לא אסור דאוריתא.²³

על פי יסוד זה הגדיר הרב אליעזר יהודה וולדינברג שני תנאי יסוד להגדרת פיקוח נפש:

אימתי יצא דינא דפיקוח נפש מן הכלל שהולכין אחר הרוב, בהיכא שלפנינו בפעולתו באופן מוחשי הדבר המסכן, וכן חזקת הגוף הישראלי המסתכן אשר עבורו ישנו החיוב לחלל שבת כדי להצילו. אבל כל שחסר אחד מב' תנאים אלה אזי לא יצא הדין של פיקוח נפש מכלל יתר כללות הדינים של התורה שאזלינן בהו בתר רוב ולא חיישינן למיעוט ונחשב כמי שאינו… דלזה כוון הרבינו ירוחם בנתיב י"ב ח"ט מובא בבית יוסף… והיינו דזה שכתב "שיוכל לבוא", רצונו לומר לפי חששא דמיעוטא. ולכן בהיות והדבר שיוכל לסכן אינו לפנינו עתה, ובהיות ועל פי רוב לא יבוא, הרי המיעוט שיש מקום לחוש לו בטל הוא ברוב על פי דין והרי הוא כמי שאינו.²⁴

על פי הגדרה זו, נראה לכאורה שאין היתר לשאת נשק בשבת אלא בזמני מתח ביטחוני ובמקומות המועדים לפורענות בלבד, ואף בהם אם יש נוכחות צבאית לכאורה אסור לעבור אף על איסורי דרבנן, וכל שכן באזורים שאין בהם סיכון.

אומנם, דברי הפוסקים הללו נתבארו באופן אחר על ידי החזון אי"ש:

בפתחי תשובה בשם הנודע ביהודה והחתם סופר, דאם יש חולה קמן מותר לנוולו משום פיקוח נפש, אבל אין חולה קמן אסור. ואין החילוק בין איתא קמן לליתא קמן, אלא אם מצוי הדבר… שאין עושין כלי זין בשעת שלום דאם כן ביטלת כל המצוות!… אלא לא מיקרי ספק פיקוח נפש בדברים עתידים שבהווה אין להם כל זכר. ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות ופעמים שמה שחשבנום להצלה מתהפך לרועץ, והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות.²⁵

לדבריו, ההבחנה אינה בין המצב הנוכחי לבין השתלשלות עתידית, אלא בין סיכון שכיח לשאינו שכיח: סיכון שהסתברות התרחשותו נמוכה למדי, "ואין בו כל זכר" כלשונו, אינו נידון כפיקוח נפש. ואילו סיכון שהסתברותו מצויה – 'יש לו זכר' – נידון כפיקוח נפש. אלא שיסוד זה נתון לשיעורים, מהו "אין בו כל זכר" ומה מצוי יותר?

נראה כי לעניין זה נכון לצטט את דברי השמירת שבת כהלכתה:

רבים ומגוונים הם המצבים ששעת חירום עלולה להביא עמה, ואי אפשר לחזותם מראש. יש שדבר מסויים אסור לעשותו ויש שהנסיבות מתירות ומחייבות לעשותו.²⁶

לדאבוננו, לפי המצב כיום בארץ ישראל, יש חשש לפיגועים ואירועי טרור בכל מקום ובכל זמן.²⁷ הסוגיה בעירובין מתייחסת למציאות כזו:

אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל – אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת… במה דברים אמורים? כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות – יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש – יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.²⁸

כך פסק הרמב"ם, שהוסיף שאין מדובר על פיקוח נפש של רבים בלבד ובעיר הסמוכה לספר, אלא גם על יחיד הנרדף על ידי עכו"ם בכל היבט שיהיה:

גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת… ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת… ואפילו יחיד הנרדף מפני הגוים או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו, ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת, ואפילו לתקן כלי זיין להצילו מותר.²⁹

הלכה זו נפסקה כלשונה בדברי הפוסקים.³⁰ האור זרוע אומר שתי הערות עקרוניות החשובות לענייננו:

התירו רבותינו לכבות דליקה בשבת, מפני שאנו דרים בין העכו"ם וכשיש דליקה באים ושוללים והורגים, ולא גרע מעיר הסמוכה לספר שמחללין עליה את השבת הילכך שרי.³¹

כ"ש עתה שאנו דרים ביניהם, שאפילו אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין שכששוללים אז כמו כן הורגים, ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול, אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אף על פי שלא באו עדיין, מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפקוח נפש.³²

משתי הערותיו של האור זרוע נראה ברור כי איומי טרור, נידונים כ"רוצים לבוא", ובנוסף לכך אילו ידעו אויבינו שרוצים לפגוע בנו שלא נגן על עצמנו בשבת, כשם שלא מכבים את הדליקה, ברור שיבואו להורגנו. כפי שסיכם הרב ישראל רוזן את פסיקותיו של הרב שלמה גורן בנושא: היתר חילול השבת האמור בברייתא זו איננו בשל פיקוח נפש המצוי לפנינו והוא כרוך בדבר. ברמת האדם היחיד, הפרטי, אין סיכון ספקולטיבי כזה משמש עילה מספקת לחילול שבת. הלכה זו של "נכרים שצרו" היא הלכת יסוד בהלכות ציבור, ולמדנו ממנה שבהקשר לאומי גם חשש רחוק לסיכון מול נכרים דוחה שבת. המילים "עיר הסמוכה לספר" הנזכרות בברייתא הן מילת קוד לחשש בטחוני. ובשפת ימינו: סיכון פח"עי.³³

ד. מחסנית – נשיאת נשק ללא מחסנית ונשיאת מחסנית בנפרד

הפוסקים שדנו בעניין מוקצה בנשק דנו גם בעניין נשיאת מחסנית – האם יש לשאת את הנשק עם מחסנית או בלעדיה, והאם מותר לטלטל את המחסנית בנפרד? הרב אברהם משה אבידן כתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב שאף שיש אומרים שנשק ללא מחסנית איננו נחשב כלי, אין לחשוש לכך.³⁴ דרך השימוש ונשיאת הנשק היא לעיתים בלי מחסנית ולעיתים עם מחסנית, ובשתי הצורות הוא חשוב ככלי. גם המחסנית ללא נשק מעמדה, כמבואר שם, כמו הנשק.

נשיאת מחסנית בנפרד, "בהכנס" או מחסנית נוספת היא שאלה בטיחותית וצורך ביטחוני, יותר משהיא נוגעת להלכות שבת, ויש לנהוג בעניין זה (בקשר לטלטול מוקצה ובקשר לטלטול בכרמלית וברשות הרבים) לפי הוראות החוק וההנחיות.

ה. נשיאת רישיון נשק

הנושא נשק חייב על פי החוק לשאת עימו את רישיון הנשק, ויש מקומות שלא ניתן להיכנס אליהם ללא הצגת רישיון. בטלטול הרישיון יש לדון בשני נושאים – מוקצה וטלטול במקום שיש בו עירוב, וטלטול מחוץ לעירוב.

מוקצה

לדעת החזון אי"ש גם כלי שמלאכתו להיתר שמייחדים לו מקום מחמת ערכו הוא מוקצה מחמת חסרון כיס.³⁵ על פי שיטה זו, אין לטלטל תעודת זהות, דרכון וכדומה.³⁶ אולם, הרב עובדיה יוסף פסק שאין מוקצה מחמת חסרון כיס חל על כלי שמלאכתו להיתר.³⁷ לפיכך, במקום שיש עירוב מותר לטלטל רישיון לנשק.³⁸

טלטול בכרמלית וברשות הרבים

אסור לטלטל במקום שאין בו עירוב, אך שולחן ערוך פסק שבמקום צורך גדול ובמקום מצווה מותר לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן, כיוון שזהו "שבות דשבות" (= שני איסורי דרבנן).³⁹ על פי זה, יש שהתירו גם "שבות דשבות" במקום הצורך גם שלא על ידי גוי.⁴⁰ לפיכך, במקום צורך גדול, מותר לטלטל רישיון לנשק בכרמלית בשינוי, כגון בין הבגד לגוף, בתוך הגרב או בתוך הנעל.⁴¹

ו. אחזקת הנשק ואימונים

שמירה על תקינות הנשק דורשת את ניקויו כדבר שבשגרה. ניקוי הנשק כרוך באיסורי שבת, כגון פירוק והרכבה,⁴² וכן חשש סחיטה בשימון הנשק. בדרך כלל, אין צורך בניקוי יומיומי של הנשק, ועל כן יש לנקותו בימים אחרים, או סמוך לכניסת השבת ויציאתה. במקום פיקוח נפש, כשיש חשש לתקינות הנשק, יש לטפל בו אך יש למעט באיסורים. עדיף, למשל, לשמן את הנשק בטפטוף שמן ולא על ידי פלנלית.⁴³

גם האימונים הנדרשים למיומנות בשימוש בנשק אישי במרחב האזרחי אינם צורך יום יומי, ואין לקיימם בשבת.

לפרק הבא >>

מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית – לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

להורדת החוברת המעוצבת: 'מגן ישראל': עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית >>