פתיחה
הבחירה לפעול למען הסביבה ולמזער את הפגיעה בה כרוכה פעמים רבות בהוצאה כספית. ברמה האישית, הכנסת שיקולי קיימות לבחירת מכשירי חשמל, רכב וכדומה עשויה לבוא על חשבון שיקולי כדאיות כלכלית; וברמה הציבורית, יצירת שינוי תודעתי דורשת משאבים חינוכיים והובלת שינויים מעשיים דורשת תשתיות, כגון מתקני מחזור ודרכים המותאמות לכלי רכב שאינם מזהמים וכן הלאה.
כבסיס לדיון נזכיר בקצרה את דיני מעשר כספים הנוגעים לענייננו. חכמים הנהיגו שכל אדם יפריש עשירית מהכנסותיו לצדקה.[235] יש אומרים שכספי המעשר צריכים להינתן לעניים בלבד, אך המנהג הוא כדעת המתירים להשתמש בהם גם לשאר צורכי מצווה.[236]
על רקע זה יש לדון האם מותר לאדם להוציא ממעשר הכספים שלו למען שמירת הסביבה? מבחינה מעשית, השאלה מתחלקת לשניים: א. האם מותר לתרום ממעשר כספים למען עמותות וחומרי הסברה העוסקים בקיימות? ב. האם מותר להשתמש בכספי מעשר כדי לממן רכישת מוצרים בעלי חתימה אקולוגית נמוכה?
הדיון ההלכתי
תרומה לקידום איכות הסביבה
בדברי הפוסקים מבואר כי גם צורכי הרבים נחשבים כדבר מצווה, בפרט אם יש בכך תועלת גם לעניים.[237] בכלל זה, כתבו הפוסקים שיש מקום לתרום גם לקרנות המקדמות מחקרים רפואיים ושאר ענייני תיקון עולם.[238] לאור האמור, נראה בעליל כי מותר לתרום מכספי מעשר גם לארגונים ומיזמים שמקדמים ענייני סביבה וקיימות. זאת משום שלאור הפרקים הקודמים יש בהם שילוב של גמילות חסדים, הצלת נפשות וקיום חובת "לעבדה ולשמרה".
רכישת מוצרים אקולוגיים
ככלל, אין להשתמש בכספי מעשר לשם קיום מצוות שאדם חייב בהן (כגון קניית תפילין). אולם לשם קיום מהודר של מצווה (כגון קניית תפילין מהודרות) פוסקים רבים התירו להשתמש בכספי מעשר כדי לכסות את ההפרש בין הקיום הבסיסי למהודר.[239] כמו כן, גם כאשר אדם קונה דבר שיש לו הנאה ממנו, אך קונה אותו במחיר יקר כדי לפרנס פועל עני, מותר לו להוציא את ההפרש מכספי מעשר.[240] על בסיס זה יש להתלבט אם מי שקונה דבר להנאת עצמו, ועומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת זולה ואיננה מהודרת מבחינה הלכתית (כגון מזון בכשרות 'רגילה'), והשנייה יקרה ומהודרת (כגון מזון בכשרות 'מהדרין'), מותר לו לכסות את ההפרש מכספי מעשר.[241] נראה כי כאשר מדובר במוצר שהערך האקולוגי שלו מובהק, ולולא שימוש בכספי מעשר היה האדם נאלץ לרכוש את המוצר המזיק יותר, יש להתיר לו את השימוש בכספי מעשר לכיסוי ההפרש. זאת משום שהדאגה לאקולוגיה היא צורך ציבורי דוחק (עד כדי סכנה) מחד, ומאידך מדובר ב'הידור' שהאדם הפרטי לא מחויב להשקיע עבורו סכומים שלא הולמים את מצבו הכלכלי, ועל כן יש להקל בדבר. עם זאת, יש להקפיד שהדבר ייעשה אך ורק במצבים מובהקים שבהם התועלת לשמירת הסביבה מובהקת, וכן ראוי להשתמש למטרות אלו רק בחלק מכספי המעשר (לערך עד מחציתם) ולא בכולם.[242]
למעשה:
מותר לתרום מכספי מעשר כספים לארגונים שמקדמים את שמירת הסביבה. כמו כן אפשר להשתמש בחלק מכספי המעשר לכיסוי ההפרש הנחוץ לרכישת מוצרים אקולוגיים במקום מוצרים שאינם כאלו, תוך הקפדה על כך שישמשו לתועלת סביבתית מובהקת. הכרעה הלכתית זו נובעת מן ההכרה בסוגיות הקיימות כיעד המוגדר כענייני מצווה. אפשר שיש לעמדה זו השפעה נרחבת יותר גם ברמת הקהילה והמדינה, כגון בעולמות ה"הקדשים הדתיים" וההיתר להשתמש בכספי הקדשות גם לענייני סביבה חיוניים.
קיימות יהודית – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים
הערות שוליים:
[235] שו"ע יו"ד רמט, א. יש אומרים שהחיוב יסודו מן התורה, יש אומרים שהוא מדרבנן ויש אומרים שהוא מנהג בעלמא. ראו: הרב רפאל שטרן, פזר נתן, עמ' 573–611; פניני הלכה ליקוטים ב, פרק ו, סעיף ז; הרב יוסף עופר, עשרה זהב, פרק ב, סי' א.
[236] כדעת הדרישה (יו"ד רמט) והט"ז (יו"ד סי' רמט, ס"ק א). ראו: פניני הלכה שם, סעיף יא; עשרה זהב, פרק ב, סי' ג.
[237] ישכיל עבדי ח"א יו"ד, סי' יג, אות ו.
[238] באורח צדקה, עמ' שכג, בשם הרב משה פיינשטיין. וראו בקובץ פסקים – צדקה ומעשה כספים, פרק יז, סעיף לה, שהביא דעת האומרים שאין זה קיום מהודר.
[239] מקור הדין בדברי הלקט יושר (יו"ד עמ' עו), וראו: עשרה זהב, פרק ג, סי' ג, אות טו; קובץ פסקים, הלכות מעשר כספים, פרק יז, סעיף ז; הרב ישראל הרפנס, ויברך דוד – צדקה, סי' צד. ואף שיש חולקים בדבר, כמבואר במקורות הנ"ל, נראה כי יש למקל על מי לסמוך כיוון שעיקר חישוב כספי המעשר תלוי בספקות גדולים כגון היחס לכספי מיסים הניתנים לצדקה והיחס לתמיכה בילדים וכן הלאה.
[240] הרב צבי לאנגער, מילתא דשכיחא – מעשר כספים, סי' כה.
[241] בספר נאות מרדכי, הלכות מעשר כספים, ח"ב, עמ' צב, הסתפק אם מותר לשלם עבור נסיעה במונית כדי להימנע ממראות לא צנועים הכרוכים בנסיעה באוטובוס. ובספר באורח צדקה (פרק יא, סעיף לה) הכריע לקולא וכן הכריע בספר עשרה זהב, פרק ג, סי' ג, ענף ט. ומאידך כתב בספר באורח צדקה (שם, סעיף לו) שאי אפשר לקחת מכספי מעשר את ההפרש בין משרת שזהיר בהלכות כשרות למשרת שאינו כזה.
[242] כפי שכתבו הפוסקים ביחס למטרות נוספות שיש בהן ממד של מצווה אך אינן צדקה גמורה, ראו בשו"ת ויצבור יוסף ח"ה, סי' סו.
