פתיחה
הפעולה החיונית והמבורכת ביותר שמוטלת על אדם, מנקודת מבט יהודית, היא לפרות ולרבות: "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיה מ"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה".[309] חכמים הוסיפו והנחו כי גם מי שהוליד כבר בן ובת ימשיך להוליד ילדים נוספים.[310] בד בבד, מנקודת מבטם של מדעני אקלים, הפעולה המזיקה ביותר שיכול אדם לעשות, יותר מלטוס במטוס או לאכול בשר או להשתמש בכלים חד־פעמיים, היא להביא לעולם אדם נוסף; כזה שבעצמו יטוס במטוס ויאכל בשר וישתמש בכלים חד־פעמיים.[311]
כאשר עודדו חכמינו להרבות בפריה ורביה מנתה אוכלוסיית כדור הארץ כרבע מיליארד בני אדם.[312] האם המלצה זו עדיין נכונה כשהמספר גדל פי 30 ויותר? או שמא בידינו לומר שהעולם כבר מיושב דיו, וכל תוספת לאוכלוסייה גורעת מן היכולת שלו להתקיים?[313]
מלבד ההשלכות הסביבתיות הגלובליות, כגון פליטת גזי חממה וכילוי משאבים, ישנם אתגרים סביבתיים מקומיים שמציבה הצמיחה הדמוגרפית במדינת ישראל. בספר 'והארץ מלאה' הראה החוקר אלון טל כיצד גידול האוכלוסייה כרוך בתופעות של רעש, פסולת ופגיעה בבתי גידול של בעלי חיים בישראל, ומציב קשיים רבים בתחומי התעבורה, הדיור, החינוך, הבריאות ותחומים נוספים.[314] יצוין עם זאת כי תחזיות בדבר 'התפוצצות אוכלוסין' וקריאה לצמצם ילודה משום כך השמיע כבר הכלכלן והדמוגרף רוברט מלתוס בשלהי המאה ה-18,[315] והן התבדו עם השנים לאור התפתחויות הטכנולוגיות.
הדיון ההלכתי
אם נקבל את הנחת המוצא, שלפיה ריבוי ילדים יפגע ביישוב העולם, הרי שיש כאן סוגיה מרתקת שטרם נידונה כראוי בהקשר הסביבתי: האם יש להתחשב בסיכונים עתידיים כאשר בוחרים להביא ילדים לעולם?
שתי סוגיות בגמרא מספקות לשאלה זו שתי תשובות סותרות.
סוגיה אחת, במסכת ברכות (י ע"א), מספרת על חזקיהו המלך שנמנע מפריה ורביה כי ראה ברוח הקודש שעתידים לצאת ממנו בנים לא טובים (מנשה). ישעיהו הנביא גוער בו על כך ואומר: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד". דהיינו, על האדם מוטל לפרות ולרבות, בלי להתחשב בשיקולים עתידיים שהם מעניינו של הקדוש ברוך הוא.[316]
מאידך, בגמרא במסכת בבא בתרא (ס ע"ב) נאמר:
מיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות… דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.[317]
מסוגיה זו עולה כי יש לקחת בחשבון סיכונים עתידיים ואין להוליד ילדים למציאות שבה יהיה קושי לגדלם לתורה ומצוות כראוי.[318] דברים ברוח זו כתב גם רב סעדיה גאון:
וראיתיו נכון בבנים שיחנם הבורא לעבדו כרצונו… ואומר מה תועלת יש בהם אם לא יהיה להם מזון וכסות ומחסה, ומה טוב יש בגדולם אם לא יהיה להם חכמה ומדע? ומה היא חנינתם והחמלה עם העדר אלה הדברים? רק תוספת בצער האבות; ואנה הוא יקרם וכבודם, שיקוה מהם דבר, כשלא יהיה להם הקדמות?[319]
רס"ג מתייחס בדבריו הן למצבם החומרי של הבנים והן למצבם הרוחני, וכותב שאין ערך להבאת ילדים לעולם בלי שיש בסיס כלכלי וחינוכי איתן שמאפשר לגדל אותם כראוי.
יש מן המפרשים והפוסקים שהבחינו בין החובה הבסיסית לקיים מצוות פריה ורביה בהולדת בן אחד ובת אחת, שאינה תלויה בנסיבות, לבין המצווה (מדרבנן) להביא ילדים נוספים משום "וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ" (קהלת יא, ו).[320] לדבריהם, דווקא ביחס לתוספת זו יש מקום לשקול שיקולים עתידיים משום שתכליתה הוא "כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה", וממילא אין טעם להוליד ילדים באופן שיכשיל את שגשוגם. ואכן, פוסקים רבים כתבו שמי שהוליד בן ובת יכול להימנע מהבאת ילדים נוספים מתוך שיקולים כגון: צער לידה, צער גידול בנים, שלום בית, קשיים כלכליים ואף שיקולים חינוכיים.[321] קל וחומר אפוא שיש לקחת בחשבון את הסכנות האורבות לעולם בעידן שיהיה בו חוסר במשאבים וסכנת רעב ועוני המוני. יש מקום לפרש באופן דומה את הנחיית חז"ל, שלא ישמש אדם מיטתו בשני רעבון,[322] אך הדבר איננו הכרחי.[323] לאור זאת נראה כי באופן עקרוני היה מקום לבחון האם נכון ליישם הנחיה זו גם בענייננו, ולמעט בקיום מצוות "ולערב אל תנח" בעידן של התפוצצות אוכלוסין, ככל שמשבר האקלים הניצב לפתחנו הינו קרוב וממשי.
אולם לעת עתה כל זה הוא דיון תיאורטי. במציאות הנוכחית של מדינת ישראל ושל העם היהודי ישנם שיקולים נוספים שעלינו להביא בחשבון. ראשית, העם היהודי עוד לא התאושש ממאות שנות גלות, רדיפות, פוגרומים, וכמובן השואה, ומוטלת עליו משימה להתעצם ולגדול. זהו גם צורך ביטחוני הדרוש לשם שגשוג בסביבה עוינת.[324] שנית, בעולם המערבי ישנה צניחה מדאיגה בשיעור הילודה, עד כדי סכנה קיומית למדינות מסוימות, כגון יפן וקוריאה הדרומית, בשל היפוך פירמידת הגילים.[325] מדינת ישראל, כמדינה מערבית מפותחת, מהווה גם היא חלק מן התופעה, גם אם במידה פחותה בהרבה; והמיתון בקצב הצמיחה צועד בה יד ביד עם מציאת פתרונות לאתגרי הצפיפות.[326]
משום כך, הלכה למעשה בעת הזאת אין לצמצם ילודה בשל שיקולים אקולוגיים.[327] אדרבה, מדינת ישראל צריכה להמשיך ולשמש דוגמה ומופת לחברה מערבית שמאמינה בחיים ובמשפחה, ובכך שהמין האנושי נועד לשמור את עץ הגן ולהוסיף ברכה לעולם בקיומו ולא בהיעדרו. אולם ככל שתנאי המחיה ישתנו, סוגיה זו צריכה לשוב ולהיבחן בעתיד.
למעשה:
אין לצמצם את הילודה מתוך שיקולים אקולוגיים, הן ברמת הפרט הן ברמה הציבורית, אלא לפעול כדי שיהיה ניתן להמשיך ולהוליד בנים ובנות תוך שמירה על העולם ומחויבות לדורות הבאים.
קיימות יהודית – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים
הערות שוליים:
[309] משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ה. וראו: רמב"ן בראשית ב, יח; ספר החינוך מצווה א; רמח"ל חובת הלבבות שער ט שער הפרישות פרק א.
[310] יבמות סב ע"ב; שו"ע אה"ע א, ח.
[311] Seth Wynes and Kimberly A Nicholas 2017 Environ. Res. Lett. 12 074024.
[312] Maddison (27 July 2016). "Growth of World Population, GDP and GDP Per Capita before 1820"
[313] בספר 'לנבוכי הדור' (פרק ה) הציע הראי"ה קוק דרך מקורית להתמודד עם התפוצצות אוכלוסין בעולם שבו תוחלת החיים גבוהה: "המקום ודאי לא יהיה צר לבני אדם. כי ברב ההשתלמות ההדרגית יתגלו עוד בנקל דרכים להתיישב בכוכבים רבים ועולמות אין מספר".
[314] אלון טל, והארץ מלאה: התמודדות עם פיצוץ אוכלוסין בישראל. הקיבוץ המאוחד; 2017, עמ' 31–74.
[315] An Essay on the Principle of Population, London 1798.
[316] ראו את המסקנה שגזר מסוגיה זו הרב יהושע פפר, וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט – על גבולות האחריות האנושית, צריך עיון ח' חשון תשפ"ב (בדילוגים): "זוהי התשובה הפשוטה למי שמבקש להגביל ילודה בשל איומי האקלים: אנחנו ממשיכים להאמין בחיים. אנו מאמינים שבני אדם הם יצורים מופלאים היודעים להתמודד גם עם משברים קשים, ואנחנו מאמינים באלוקים ובטובו האינסופי. מי שמאמין באלו אינו מסוגל להעלות על דעתו שהתאבדות קולקטיבית, גם חלקית, היא דבר ראוי. עלינו להביא לעולם ילדים מתוך אמונה בחיים, מתוך ביטחון בחכמתם וביוזמתם, ומתוך אמון בהשגחת הקב"ה שחַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. ומה באשר לאיום הסביבתי? אין להתעלם ממנו, אך יש להתייחס אליו באיזון. הבחירה בדרך האיזון תלויה בדרך כלל בשתי תכונות מתכונות הנפש: ענווה והכרת הטוב. אדם שניחן במידת הענווה מבין שאל לו לשחק את תפקידו של האלוקים, ולקבוע על דעת עצמו מי יחיה ומי ימות, מי יתרבה ומי ייכחד".
[317] מפשט הגמרא ומדברי רוב הראשונים עולה כי מבחינה הלכתית ראוי היה להימנע מלהוליד, ורק משום שישראל לא ישמעו לנו אם נורה להם כך יש להניח להם בשגגתם. אולם בדברי המאירי (שם ד"ה וכן) מבואר ההיפך: "הנח להם לישראל יעשו רצון קונם ויעשה שליש מה שהושלש בידו ובהדי כיבשי דרחמנא למה לן אלא הרי אנו מקוים ומצפים למדת רחמיו ואיהי אדידה עבדא".
[318] יש מקום לחלק בין הסוגיות בכך שחזקיהו נמנע מפריה ורביה על סמך רוח הקודש, ואילו בסוגיה בבבא בתרא יש אינדיקציה מציאותית ודאית לכך שהילדים לא יוכלו לשמור תורה ומצוות.
[319] ספר האמונות והדעות מאמר י, פרק ו.
[320] כך כתבו לחלק בספר מרפסין איגרא (עמ' קצו) ובשו"ת בני אהרן (המובא בשבט הלוי ח"ד, סי' קסא).
[321] שו"ת אבוא ביתך ח"א, סי' ד.
[322] תענית יא ע"א, ראו בדברי המאירי (שם ד"ה אף): "פי' בתלמוד המערב שלא יהא הקדוש ברוך הוא עוסק בחורבנו של עולם והוא בונה", וכעין דברי מדרש תנחומא (פרשת נח, אות יז) בהסבר האיסור על נח ובניו לשמש מיטתם בתיבה בזמן המבול. וראו במאמרו של צבי הר שפר, האקולוגיה במורשת ישראל, שאנן 1 (1995), עמ' 155-117, שלמד מכאן "שבעתות מחסור מחייבת ההלכה היהודית הגבלות וצמצום דרסטי בריבוי הטבעי". גישה כזו הובאה, ונדחתה, גם אצל: Rabbi David M. Feldman, Birth Control and Jewish Law, New York University Press, 1998, pp. 51–53.
[323] ראו במאמרו של הרב אברהם שטיינברג, הגישה היהודית הכללית למניעת הריון, ספר אסיא ד (תשמ"ג), עמ' 139–166, שדחה את האפשרות ללמוד ממקור זה מכמה טעמים.
[324] אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ד, ערך 'מניעת הריון', סביב הע' 125–126; הרפואה כהלכה כרך ב, שער ד, סי' א, פרק ב. וראו את דברי הרב יעקב אריאל, הלכה בימינו, עמ' 149: "יש להעדיף את פיקוח נפשנו הלאומי על פני פקוח נפשנו התזונתי".
[325] Global fertility in 204 countries and territories, 1950–2021, with forecasts to 2100: a comprehensive demographic analysis for the Global Burden of Disease Study 2021, The Lancet, VOLUME 403, ISSUE 10440, P2057-2099, MAY 18, 2024.
[326] אלכס וינרב וקיריל שרברמן, מגמות דמוגרפיות בישראל: מבט־על, דוח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות 2022, מרכז טאוב, עמ' 193–221. על המשך הירידה בשיעור הפריון ראו: אלכס וינרב, הדמוגרפיה של ישראל 2023, מרכז טאוב 2023.
[327] ראו את דברי פרופ' ל. וישליצקי (מדריך רפואי לפי המסורת היהודית, עמ' 56): "אין להגביל את גידול האוכלוסיה אלא להביא להגדלת התפוקה".
