פרק ח | קיימות הלכה למעשה

מחויבות לקיימות

מהי המסקנה המעשית של הדיון עד כה, ומה עולה מתוך העקרונות שהוצגו לעיל? מהי רמת המחויבות העולה מן התורה לסוגיות הקיימות, ואילו השלכות מעשיות נגזרות מכך?

שניים מיסודות הקיימות היהודית שבהם עסקנו הינם באופן מובהק קריאות כיוון כלליות שאינן מתפרטות לסעיפים מחייבים: החובה 'לעבדה ולשמרה', דהיינו לדאוג להמשך קיומו של עולם החי והצומח. מדובר בתביעה כללית באופייה, שקשה מאוד לגזור מתוכה איסור על פעולה ספציפית. כך גם חובת האיפוק והריסון, והאיסור להתמכר לתאוות, לא ניתנות להגדרה ולכימות.[197] ברם, משנתו של הרמב"ן מלמדת כי תביעות כלליות אלה הן חלק מהותי ביותר בתורה, והן מתוות דרך בסיסית הנתבעת מהאדם.[198] מדבריו עולה כי קיימים ציוויים כלליים, מוגדרים פחות, הנובעים מהתפישה הכללית ביחס לתורה, שמצוותיה הן דוגמאות לעקרון־על גדול יותר, שאף שהוא אינו מנוסח כמצווה מפורטת – הוא מחייב.

האיסור על גרימת נזקים לאחרים ולמרחב הציבורי המשותף הינו איסור הלכתי ממוקד יותר. אם נחשיב את המטיס מטוס כמי שמזיק לחברו, ולו בגרמא, הרי שיש לאסור את הדבר בצורה גורפת. אך כפי שראינו, כל עוד האדם אינו חורג מן החוק ומנהג המדינה אי אפשר לומר שעבר על איסור גמור.[199]

בניגוד לאיסור להזיק, שעליו יכול הציבור למחול, חובת שמירת הנפש, הפרטית והציבורית, אינה ניתנת למחילה. דברים שהם פיקוח נפש ישיר אסורים. יחד עם זאת, לא כל דבר מסכן אסור. ככל שפעולה מסוימת היא דרך הארץ של העולם, והיא מקובלת כפעולה סבירה בעיני הבריות, ובדרך כלל היא מותרת גם על ידי השלטונות אשר מתפקידם לאזן בין פיתוח לקיימות – אין איסור גמור גם על היחיד המבצע אותה.

ברם, כאשר אדם עובר על חוקי הסביבה המקומיים, או פועל שלא בדרך המקובלת בעולם, הוא פועל בניגוד להלכה. מלבד האיסור הכללי להפר את חוקי המדינה, מדובר באיסור גרימת נזק וכן איסור של סיכון עצמי וסיכון אחרים. הדבר נכון גם בנוגע להנחיות הגופים המקצועיים שאין להן תוקף חוקי מחייב, כגון להימנע ככל האפשר מהשלכת סוללות ותרופות או משרֵפה של שקיות ניילון.[200] בה בעת, על המדינה והגופים המקצועיים לתקן חוקים ותקנות צופים פני עתיד הגורמים לצמצום נזקים סביבתיים מבלי לפגוע בצורה משמעותית בפעילות הכלכלית. גם בתוך גבולות החוק, יש עניין רב להחמיר ולהמעיט בפעולות המזיקות לסביבה. הן משום 'מידת חסידות' המטילה על כל אדם להתאמץ ולמנוע כל אפשרות שמעשיו יזיקו לאחרים,[201] הן משום שלכתחילה ראוי להיזהר מן הסכנה ולא לסמוך על 'שומר פתאים ה" גם כשהדבר מותר מעיקר הדין.[202] זאת מלבד הערכים הנוספים של איפוק וריסון ודאגה להמשך קיומם של הבריות.

כל ערך, אנושי או תורני, נמדד במחיר שמשלמים עבורו. כיוון ששמירת הסביבה היא ערך משמעותי, יש לגלות נכונות להוציא ממון ולוותר על נוחות אישית למענו. עם זאת, קשה לקבוע גדרים ברורים בדבר.[203] יש מקום להשוות נידון זה להלכות אחרות שבהן יש חובה להעדיף תוצר אחד על משנהו, כגון החובה לתת עדיפות לעסקים מבני עמך. בדין זה התלבטו הפוסקים מה גבול ההפסד שצריך אדם לקחת על עצמו כדי לעשות כך – האם להוסיף על מחיר המוצר עד כדי שישית או אפילו שליש, או שמא כל פער מורגש במחיר מצדיק קנייה מן הנכרי.[204] בדומה לכך, גם בהתלבטויות שונות הנוגעות לקיימות נראה שאין חובה להימנע מחפץ או בילוי נחשק, להוציא כסף רב, או לבזבז זמן ממושך,[205] אך יש לתת לשיקולי קיימות משקל בתוך סך השיקולים.

דברים אלו אמורים בנוגע למידת החיוב של האדם הפרטי. להתנהגות של כל פרט בביתו פנימה יש חשיבות רבה אולם השפעתה מוגבלת. לפעולות של קבוצות וקהילות, ובפרט של חברות ענק וממשלות, תפקיד משמעותי הרבה יותר בהאצת והאטת תהליכים גלובליים. בד בבד, קשה לנסח ולקבוע הנחיות ברורות וחד משמעיות בנוגע לגופים אלו. שהרי כבר עמדו הפוסקים על כך ש'משפטי המלוכה' ו'הלכות ציבור' עמומות יותר מאשר דיני הפרט, ויש בהם מקום רב לשיקול דעת אישי של השלטון.[206] אמנם, גם כשהמלך עומד לקראת הכרעה מדינית עליו להימלך בסנהדרין.[207] סוגיות של מדיניות שלובות בשאלות של ערכים ושל סדרי עדיפויות. המשקל שמעניקה תורת ישראל לקיום העולם, והדחיפה שלה למבט צופה פני עתיד, צריכים לקבל ביטוי בקבלת ההחלטות של מנהיגי הציבור. וחלק מתפקידו של הפרט הוא לגבות ולעודד את מנהיגיו בהחלטות, לעיתים כואבות, שנעשות למען שמירת הסביבה ועתיד האנושות. מלבד המאמץ לעכב תהליכים אקלימיים מסוכנים, יש לעודד גם היערכות מקומית של מדינת ישראל לקראת אקלים עתידי מאתגר, ובכלל זה: עצמאות מים, מניעת שיטפונות וקידום פתרונות ניקוז, מניעת שרֵפות, חיזוק מצוק החוף, הצללה, מניעת תהליכי מדבור ועוד.[208]

בנוסף להתנהלות הפנימית של מדינת ישראל, יש חשיבות לשותפות בפעילות הכלל עולמית למען האקלים. ועידות האקלים השונות, המתקיימות אחת לפרקים, מכנסות כמעט את כל העולם לדון בסוגיות הסביבה והקיימות. בוועידות מוצגים פרויקטים שונים, ונעשים ניסיונות לגבש אמנות מחייבות למדינות השונות. כדרכו של עולם, המכשול העיקרי בפני היוזמות השונות טמון במחלוקת על מי מוטלת האחריות לפעול, ומי ישלם את מחירה. לאור האמור לעיל, נראה כי העמדה המתאימה ביותר לדרכה של היהדות, ושעל מדינת ישראל לאמץ אותה ולייצג אותה בוועידות אלה, בנויה מהעקרונות הבאים:

• האמונה הדתית אינה מכשול בפני סוגיות הקיימות. אדרבה, יש בכוחה לקדם את האחריות העולמית, ואת ההכרעות המעשיות.
• סוגיות הקיימות הן לפחות "ספק פיקוח נפש", ועל כן מחייבות פעילות מעשית, ואינן רק בגדר איכות חיים או מותרות.
• סוגיות הקיימות חייבות להתחשב בדרך הארץ הטבעית של העולם, ולא לגזור גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.
• סוגיות הקיימות מחויבות להתנהל מתוך התחשבות בחלוקת נטל הוגנת, שהיא חלק בלתי נפרד מהמוסר. על כן, לא רק מומחי אקלים וכלכלה צריכים להשתתף בדיון, אלא גם מומחים מתחום האתיקה.

כדוגמה לשותפות כזו נביא קטע מתוך מכתב גלוי שעליו חתמו עשרים רבנים בכירים (ששמותיהם מובאים בהערה)[209] ונשלח לראש ממשלת ישראל נפתלי בנט לקראת ועידת האקלים העולמית בשנת תשפ"ב: "סוגיית הקיימות נוגעת היום לפיקוח נפש כלל עולמי במובן המלא של הדברים. אנו מבקשים ממך לייצג את השותפות המלאה של מדינת ישראל במאמץ הכלל עולמי. אמנם, מדינתו קטנה והשפעתנו מזערית, אך השותפות שלנו עשויה להיות משמעותית מאד. עיני רבים בעולם נשואות אלינו, מקור הדתות הגדולות, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".[210]

דוגמאות ליישומים מעשיים שונים:

חינוך ומודעות: חלק ניכר מן הבזבוז ומן ההשחתה נעשה מבלי משים. הקניית הרגלים מקיימים ותודעה סביבתית הם כלי משמעותי ביותר לשמירה על הסביבה.

ברמת הפרט: יש להעניק לסוגיות סביבתיות משקל כחלק מעבודת ה' שבה ראוי תמיד להשתפר ולהדר.[211]

ברמת הקהילה: ראוי להקדיש במוסדות החינוך ובתנועות הנוער זמן ומשאבים לקידום הידע והמודעות לאתגרי האקלים ולפעולות הנדרשות כדי להתמודד עמם. את הקהילה הדתית המגובשת יש לרתום לפעולות כגון: קיום שוק יד שנייה, איסוף מוצרים משומשים עבור נזקקים, יצירת גינה קהילתית ועוד.

ברמת המדינה: יש להקדיש משאבים לתנועות וארגונים שרותמים מגוון מגזרים למען האקלים.

חומרים מסוכנים: ישנו מגוון של חפצים אשר על פי חוק, או על פי הנחיות משרדי הממשלה, אסור להשליך אותם לפח אלא רק למקומות ייעודיים. ביניהם: מצברים, סוללות, תרופות, מכשירים אלקטרוניים, נורות פלורוסנט, ועוד. השלכה של חפצים אלו לפח רגיל גורמת נזק סביבתי רב.

ברמת הפרט: יש להישמע להנחיות החוק ומשרדי הממשלה.

ברמת הקהילה: יש להתקין מכלי איסוף ומִחזור ייעודיים במקומות מרכזיים.

ברמת המדינה: יש לתקן תקנות המגבילות שימוש בחומרים מסוכנים.

מִחזור ושימוש חוזר: אסטרטגיה חשובה במאבק על שמירת הסביבה וחיסכון במשאבים מתכלים היא שימוש חוזר במוצרים או מִחזור שלהם. גם בבית המקדש היו ממחזרים בגדי כהונה ומשתמשים בהם כפתילות.[212]

ברמת הפרט: כל עוד יש אפשרות להשתמש במוצר או למחזר אותו, יש פן של איסור 'בל תשחית' בהשלכתו לפח, וראוי במידת האפשר להימנע מכך.[213]

ברמת הקהילה: ראוי לעודד הצבת מִחזוריות במוסדות וביישובים, ולהרגיל את הציבור בשימוש בהם. טוב לשלב זאת בצורות שונות של גמילות חסדים כגון מסירת בגדים משומשים לנזקקים או איסוף בקבוקים והעברת דמי המִחזור שלהם לצדקה.

ברמת המדינה: יש לעודד את הציבור למחזר באמצעות חקיקה של דמי פקדון ואמצעים דומים.

חיסכון באנרגיה: אחד הגורמים לזיהום האוויר והמים, וכן לפליטת גזי חממה, הוא השימוש הרב באנרגיה כגון דלק או חשמל.

ברמת הפרט: במוצרים רבים בימינו אפשר לבחור דירוג אנרגטי גבוה שפירושו חיסכון מרבי. ראוי לכל אדם בשעה שהוא רוכש מכשיר חשמלי, רכב או דירה לבדוק את הנתונים הללו ולהשתדל לבחור באפשרות בעלת חתימה אקולוגית נמוכה ככל האפשר. בנוסף, בבתים שבהם הדבר אפשרי, ראוי להתקין פאנלים סולריים וכך לחסוך בחשמל.[214]

ברמת הקהילה: מוסדות הקהילה, ובכלל זה בית הכנסת, צריכים לשמש דוגמה לחיסכון אנרגטי ומקורות חשמל 'ירוקים'.

ברמת המדינה: יש ליצור מניעים כלכליים לחיסכון בחשמל ולמעבר לאנרגיה ירוקה.

כלים חד־פעמיים: כלים חד־פעמיים מהווים מפגע סביבתי הן בטווח הקצר, בשל הלכלוך והפגיעה בבעלי חיים, הן בטווח הארוך בשל ההתפוררות שלהם לחלקיקי מיקרופלסטיק הפוגעים בבריאות. אף שיש מחיר סביבתי גם לשימוש בכלים רב־פעמיים, עמדת רוב המומחים היא שהוא עדיף על השימוש בכלים חד־פעמיים. מדינת ישראל היא בין הראשונות בעולם בכמות השימוש בכלים חד־פעמיים לנפש, מה שמלמד על כך שצמצום השימוש המקובל כיום הינו בגדר האפשר וממילא גם בגדר המחויב.

ברמת הפרט: ראוי להימנע משימוש בכלים חד־פעמיים מלבד במצבים חריגים כגון אירועים מיוחדים או טיולים.

ברמת הקהילה: יש לאפשר ולעודד שימוש בכלים רב־פעמיים גם במוסדות.

ברמת המדינה: ראוי לנקוט בפעולות המשקפות לצרכנים את המחיר הסביבתי של הצריכה, כגון באמצעות מיסוי כלים חד־פעמיים.

טיסות: טיסה היא אחת הפעולות המזיקות ביותר לסביבה שאדם פרטי מבצע בחייו האישיים, בעיקר בשל פליטת הפחמן הדו־חמצני במהלכה.[215] בד בבד, היכולת להגיע במהירות ממקום למקום היא אחד היתרונות והמניעים החשובים של הכלכלה הגלובלית.

ברמת הפרט: אף שאין איסור גורף על טיסות, ואפילו על טיסות לצורכי בילוי ופנאי, צריך להכניס את הנזק לסביבה לתוך מערכת השיקולים, להשתדל לבחור ביעדים קרובים ובחברות 'לואו קוסט' (שמטוסיהן מכילים יותר נוסעים)[216] לשם צמצום שרֵפת הדלק.[217] גם בנסיעה ברכב יש להעדיף תחבורה ציבורית או שיתופית.

ברמת הקהילה: יש לשקול בכובד ראש את נחיצותם של כנסים ואירועים שונים הדורשים התקבצות פיזית של אנשים מרחבי העולם.

ברמת המדינה: יש לשקול בחיוב הטלת מס על טיסות, בפרט טיסות בזבזניות מבחינה סביבתית.

להלן נדון ביישומים נוספים כגון הימנעות מאכילת בשר והעדפת דרכי קבורה חסכוניות.[218]

לפרק הבא

לפרק הקודם

קיימות יהודית – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים

---

הערות שוליים:

[197] ראו למשל במאמרו של הרב ישראל רוזן, איכות הסביבה מול נוחיות האדם: היבטי הלכה עקרוניים, שערי צדק ו (תשס"ח), עמ' 202–212, שעסק בנושא מנקודת המבט של דיני 'בל תשחית' בלבד, והסיק כי "נושאים אלה אינם הלכתיים מובהקים. קשה לתבוע לדין ולהוציא בדיינים, ואי אפשר לחייב באמצעי 'כפייה הלכתית' לשמור על נורמות אקולוגיות".

[198] ראו רמב"ן, ויקרא יט, ב ושם הפניה למקומות נוספים.

[199] ראו בספר תן דעתך, עמ' 38–40: "מותר לזהם את האוויר בזיהום קל שאין בני אדם מקפידים עליו… אם קיים ספק לבי מקרה מסויים האם זהו זיהום קל או לא, יכריעו בדבר בית הדין של העיר… כמו כן מותר לגרום זיהום גדול אם הוא נעשה באופן חד־פעמי או נדיר ובתנאי שרמות הזיהום מותרות על פי החוק ושלא נגרם נזק סביבתי או בריאותי מרמות אלו". ובהערה ו שם כתב שבית הדין יתייעצו עם מומחים לנושא. וכן ראו שם, עמ' 42: "אם בהסכמת החכמים ונבחרי הצבור הותר לנהוג בזיהום קל מסויים, הדבר מותר", ובהערה טז שם כתב שכן נראה פשוט בסברא, וכן המנהג.

[200] תן דעתך, עמ' 61.

[201] ראו לעיל על חסידים הראשונים שהיו מצניעים את קוציהם.

[202] בן איש חי, שנה ב, פרשת פנחס. אמנם ראו באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך 'סכון עצמי', נספח – שומר פתאים ה', הע' 9–10 שיש חולקים על כך.

[203] ראו למשל בספר תן דעתך, עמ' 112, שדן אם ראוי לצפות ממשפחה בת 12 נפשות להשתמש לאורך שבת שלמה בכלים רב־פעמיים בלבד.

[204] ראו: חקרי לב חו"מ, סי' קלט; אהבת חסד – נתיב החסד ח"א פרק ה, אות ז; מנחת יצחק ח"ג, סי' קכט; פניני הלכה, העם והארץ, פרק ח.

[205] יש מקום לומר שגם מנקודת מבט הלכתית "זמן שווה כסף", ראו למשל בפניני הלכה תפילה, פרק ב, הלכה ד.

[206] משפט כהן, סי' קמד; עמוד הימיני, סי' יד.

[207] סנהדרין טז ע"א; עמוד הימיני שם.

[208] גידי פרישטיק, אתגר האקלים הישראלי: הסתגלות, השילוח 31 (תשפ"ב).

[209] הרבנים: יעקב אריאל, שלמה אבינר, יהודה אלטשולר, חננאל אתרוג, קובי בורנשטיין, יואל בן נון, דב ברקוביץ, אברהם מרדכי גוטליב, אבי גיסר, יחיאל וסרמן, רונן לוביץ, מיכאל מלכיאור, מאיר נהוראי, רפי פוירשטיין, דוד סתיו, יוסי פרומן, דוד רוזן, נפתלי רוטנברג, יוסף צבי רימון, שרון שלום, יובל שרלו.

[210] מכתב גלוי לראש הממשלה נפתלי בנט לקראת ועידת האקלים העולמית, כ"ג חשון תשפ"ב.

[211] הרב רונן לוביץ, הסביבה והסביבה הדתית, דעות 89 (תשע"ט): "ההתייחסות הרבה של חז"ל לסוגיות הסביבה אמורה להנחות את האדם הדתי לראות אותם כברי חשיבות מספקת, כדי שהעיסוק בהם לא ייחשב כפעילות פנאי אלא יהיה בבחינת 'בקשו פניי'".

[212] סוכה פ"ה, מ"ג.

[213] ראו ניסוח חריף יותר במאמרו של ד"ר ישעיהו סטוקר, "והארץ נתן לבני אדם" – האמנם?, הסביבה בהלכה ובמחשבה ד (תשס"ח), עמ' 144–169: "אסור מן הדין גם לזהם בצורה פסיבית – כלומר, לא למחזר חומרים. מסקנה זו נכונה ביתר שאת לגבי חומרים שהמדינה או העירייה עוזרת לנו למחזר, כגון עתונים, בקבוקים, סוללות וכו'".

[214] תן דעתך, עמ' 41. על היתרונות והחסרונות של דרכים שונות לייצור אנרגיה ראו: יונתן דובי, התרופה הגרועה מהחולי: טרפת האנרגיות המתחדשות, השילוח 29 (תשפ"ב); ידידיה סינקלר ואהרן אריאל לביא, האם אנו בפני משבר, השילוח 31 (תשפ"ב).

[215] Seth Wynes and Kimberly A Nicholas 2017 Environ. Res. Lett. 12 074024

[216] בד בבד, רצוי לבחור באמצעי תחבורה אלטרנטיביים כגון רכבות על פני טיסות.

[217] בד בבד, רצוי לבחור באמצעי תחבורה אלטרנטיביים כגון רכבות על פני טיסות.

[218] יישום חשוב נוסף הוא חיסכון במים, ראו בחיבור 'מאין אנו שותים', בהוצאת בית המדרש 'בית אב', ירושלים תשס"ח, שם הובאו תשובות של רבנים רבים המצדדים בכך שישנה חובה לצמצם את השימוש במים בעת מחסור. גם בימינו יש חשיבות לחיסכון במים, גם בשל הנזקים הסביבתיים הכרוכים בהתפלתם, אולם הדחיפות שבדבר פחתה באופן משמעותי.