פרק חמישי: הלכות שונות – נשק בבית כנסת, כוהנים ושימוש בכספי מעשר

עיקרי ההלכות

א. כלי נשק הוא כלי שמלאכתו להיתר. לדעת המחמירים – הוא כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

ב. מותר לשאת נשק בשעת התפילה ובזמן ברכת כוהנים.

ג. כוהן שהרג מחבל או חייל אויב, ולהבדיל, אם הרג אדם אחר בשעת פעילות מבצעית בשוגג הקרוב לאונס, רשאי לשאת כפיו.

ד. כוהן שהרג נפש בשוגג ועשה תשובה, לפי השולחן ערוך איננו נושא כפיים ולפי הרמ"א נושא כפיים.

ה. מותר להשתמש בכספי מעשר לצורך רכישת נשק ואחזקתו לצורכי הגנה, אך ראוי להגביל זאת עד למחצית מהם.

עיון הלכה

א. כלי נשק בבית כנסת

שולחן ערוך פסק שאסור להיכנס עם סכין ארוך לבית הכנסת:

מותר ליכנס בבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו, ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה.¹

מקור הדברים בארחות חיים בשם המהר"ם:

וכתב הר"ם נ"ע ז"ל (=המהר"ם) אסור ליכנס שם בסכין ארוך מפני שהתפלה מאריך ימיו של אדם והסכין מקצר ימיו.²

ואף ששולחן ערוך כתב זאת בשם "יש אוסרים", אין מי שחולק על כך.³

הפוסקים הוסיפו על דבריו שאם הנשק מכוסה הדבר מותר. כך כתבו המשנה ברורה בשם אליה רבה וערוך השולחן שם.⁴

מדברי הט"ז מוכח שלדעתו גם סכין מכוסה אסור. וכתב שכיוון שיש טרחה בהוצאת הסכין נאסר דווקא סכין ארוך, אבל סכין קצר, שלעיתים יש בו צורך, לא נאסר.⁵

שו"ת ציץ אליעזר למד מדברי הט"ז שסכין קצר מותר כיוון שיש בו צורך, מה שאין כן בכלי נשק, שאין לחלק בין ארוך לקצר ושניהם אסורים.⁶ וכן חילק שם בין נשק עם מחסנית שאסור, כיוון שבכוחו לקצר ימיו של אדם, לבין נשק ללא מחסנית שמותר. להלכה כותב הציץ אליעזר שבאין צורך מיוחד אין להכניס כל נשק לבית הכנסת. כשאין אפשרות להשאירו בחוץ, אפשר להכניסו ללא מחסנית. וכשאין אפשרות כזאת, יש להתיר הכנסת הנשק כשהוא מכוסה, ובמיוחד יש להתיר באקדח, שאינו מורגש כלל כשמכסים אותו.

ציץ אליעזר מוסיף שכאשר יש צורך ביטחוני בנשק ניתן להכניסו לבית הכנסת, אך ישתדל להסירו ולהניחו בסמוך אם אפשר, או יכסהו בבגדו ובטליתו.

דווקא מדברי הט"ז, המחמיר בסכין, לומד הרב עובדיה יוסף להקל בכלי נשק.⁷ על פי סברת הט"ז, שבמקום שיש טרחה לא החמירו, כותב הר"ע יוסף שכלי נשק שחייל חייב ללכת איתו, ויש טרחה וסיכון כלשהו בהשארתו בחוץ, מותר להכניסו לבית הכנסת.⁸ לדעתו, אין חובה לכסות את הנשק, אך מוטב לעשות כך.

סניף לדיון זה הוא השאלה אם האיסור הוא דווקא בבית כנסת או בכל מקום שמתפללים בו. בארחות חיים, שהוא המקור לאיסור, הנימוק הוא – "מפני שהתפלה מאריך ימיו של אדם והסכין מקצר ימיו", ומכאן דייק הציץ אליעזר שהאיסור הוא לאו דווקא בבית כנסת, אלא בכל מקום שמתפלל. אומנם, שולחן ערוך כתב הלכה זו בהלכות בית כנסת, ומכאן למד המטה יהודה שהאיסור הוא דווקא בבית כנסת.⁹ בלאו הכי כתבנו שניתן להיכנס היום עם נשק לבית כנסת, ואם כן, במקום שאיננו בית כנסת, או בבית כנסת זמני, בוודאי שיש להקל.

ב. כלי נשק בברכת כוהנים

אין איסור מיוחד בנשיאת נשק בזמן ברכת כוהנים. כך כתב הרב חיים דוד הלוי:

למעשה לא מצאנו איסור מפורש לכהן לברך את ישראל כשהוא חגור כלי נשק, אבל מצאנו גדולה מזו (ובכלל מאתים מנה) שאסור ליכנס לבית הכנסת בסכין ארוך.¹⁰

על כן, במקום שמותר להיכנס עם נשק לבית הכנסת מותר לכוהן לשאת כפיים עם נשק. אך למעשה, כוהן הנושא אקדח, נכון שיכסה אותו בזמן ברכת כוהנים, ואם הוא נושא נשק ארוך, רצוי שיפקיד את הנשק אצל חברו.¹¹

ג. נשיאת כפיים על ידי כוהן שהרג אדם

בתלמוד נאמר:

אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר "ידיכם דמים מלאו".¹²

הראשונים נחלקו מהם גבולותיה של הלכה זו. שולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם, שכוהן אינו נושא את כפיו גם אם הרג בשוגג וגם אם עשה תשובה.

כהן שהרג את הנפש, אפילו בשוגג, לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה.¹³

הרמ"א חלק עליו, וכתב שהמנהג כדעת ראשוני אשכנז שפירשו את דברי ר' יוחנן בעומד במרדו.

וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו, ויש להקל על בעלי תשובה, שלא לנעול דלת בפניהם, והכי נהוג.¹⁴

האחרונים נחלקו אם דברי הרמ"א אמורים בהורג בשוגג או גם בהורג במזיד.¹⁵ הרב עובדיה יוסף פסק שאדם שהרג חיילי אויב עשה מצווה והוא רשאי לשאת את כפיו, אומנם יש מחמירים גם בזה.¹⁶ כמו כן, פסק הר"ע יוסף שאם ההורג היה אנוס או קרוב לאונס הוא נושא כפיו, גם לדעת השולחן ערוך. על כן, כוהן שהרג מחבל או חייל אויב רשאי לשאת את כפיו. וכן כוהן שהרג במהלך אימון, פעילות מבצעית או אירוע פח"ע, בשוגג הקרוב לאונס, ועשה תשובה – רשאי לשאת כפיו.¹⁷ אך אם הרג בשוגג ולא באונס ועשה תשובה, לדעת השולחן ערוך לא יישא כפיו ולדעת הרמ"א יישא כפיו.

ד. רכישת נשק ומימון אימונים מכספי מעשר

המחזיק בנשק במקום שיש בכך צורך ביטחוני מקיים מצווה של שמירה על הנפש והגנה על אחרים. רכישת הנשק, אחזקתו ואימונים בו כרוכים בהוצאה כספית רבה. יש לדון אם ניתן להשתמש לצורך כך בכספי מעשר.¹⁸ חכמים קבעו שכל אדם יפריש עשירית מהכנסותיו לצדקה. הרמ"א פסק שמעשר כספים משמש לצדקה לעניים בלבד,¹⁹ אך המנהג המקובל הוא כדעת הפוסקים המתירים להשתמש בו גם לצורכי מצווה.²⁰ אומנם, אין להשתמש בכספי מעשר לשם קיום מצווה שאדם חייב בה, כגון קניית תפילין, אך נשיאת נשק אינה חובה גמורה כתפילין.²¹ לכל היותר היא בבחינת "הידור מצווה" שניתן, לדעת חלק מהפוסקים, לקיימו מכספי מעשר.²² למעשה, אפשר להשתמש בכספי מעשר לקנייה ולאחזקת הנשק, אך ראוי שלא להשתמש לשם כך בכל כספי המעשר, אלא עד לכמחצית מהם.²³

מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית – לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

להורדת החוברת המעוצבת: 'מגן ישראל': עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית >>