מטרת תהליך משפטי פלילי כלפי עובר עבירה אינה מתמצית רק בהענשת עובר עבירה. יש לו עוד מטרות רבות. גם כלפי המורשע, כגון שיקום, אפשרות להיענש ולחזור לקהילה בתנאים מסוימים (דרשת חכמים מלמדת זאת: “ונקלה אחיך לעיניך – כיוון שלקה הרי הוא כאחיך”) וכדו’. גם כלפי עוברי עבירה עתידיים, שכן אפשר שהתהליך יחולל הרתעה ואיום כלפי המתלבטים אם לחטוא; גם כלפי החברה – החברה מכוננת את ערכיה גם דרך חוקיה והתהליכים המשפטיים שלהם; בעקבות התהליך, היא מסוגלת להתגונן מעבריינים וכדו’. בשל כך, ישנה חשיבות עילאית לפומביות הדיון, וכדברי התורה פעמים רבות “ישמעו וייראו”, ורק במקומות ספורים ישנה הצדקה לסטות מעיקרון זה.


ברם, תהליך ארוך זה עלול לסבול מבעיות רבות: ראשית, הוא ארוך, ויש בו עינוי דין כלפי המעורבים בו, וגם ההשפעה על הציבור הולכת ונשחקת, עקב נושאים אחרים העולים על סדר היום. הוא גם יקר מאוד, ומשאבים ציבוריים מוסטים ממשימות אחרות לתהליך זה; אך בעיקר – הוא לא חלק, שכן בדרך כלל הראיות הן מורכבות ומסובכות, ניתנות לפרשנויות שונות, ומעמעמות את היכולת הציבורית לקטוף את פירותיו.
בשל כך, נולד מוסד “עסקאות הטיעון”, שמבוסס על מפגש בין טענות התביעה ונכונות הנאשם להודות בעבירות פחותות יותר, ולהיענש בעונש פחות. עסקאות אלה מתמודדות יפה עם מחירי התארכות התהליך המשפטי, ומקצרות אותו בהרבה, אך יש בהן בעיות אתיות רבות לכל הצדדים. יש בהן פיתוי לנאשם להודות גם בעבירות שלא עשה, שכן מוצע לו מסלול מופחת; יש בהן גם פיתוי לתביעה, על ידי סגירת תיקים בהרשעה באופן מהיר, והסרת עול ההוכחות המוטל עליה; יש בהן פגיעה בנפגעי העבירה, שכן הם חוזים בהקלה משמעותית מאוד בעוונו של הנאשם, ועיניהם כלות; ויש בהן פגיעה בציבור – שכן חלק משמעותי ממטרות המשפט, והוא החשיפה לסיפור עצמו שהביא להרשעה, ולא רק לשורה התחתונה שלו, מתמסמסת.


באיזון שבין התועלת שבעסקאות טיעון ובין מחירן מחייב אפוא לקבוע כללים אתיים מתי נכון להשתמש בהן. הרשימה ארוכה, אך מתוכה יש לציין אחת, והיא ההימנעות מעסקאות טיעון עם ממלאי תפקידים ציבוריים. ממלאי תפקידי ציבור שסרחו חייבים לתת דין וחשבון לציבור, להיחשף בקלונם, ולהוות גורם מרתיע, דווקא בשל העובדה שיש כוח גדול בידם, והפשע שהם מחוללים נראה לעתים כמי שאינו פוגע באופן ישיר באף אחד, ולכן ישנה תחושת הקלה. המשפט עצמו חושף בפני הציבור את ההתנהלות כולה, ויש בו אפשרות לחולל שינוי שיביא לנקיות ציבורית ולצמצום השחיתות. האינטרס הציבורי בקיום משפט שבו נפרשים הסיפורים עצמם הוא חיוני, ולכן בדרך כלל צריך להימנע מעסקאות אלה.

הרב יובל שרלו כותב ל”כיפה”: קראו עוד