זו חוויה מביכה לתלמיד חכם לעסוק בהלכות כבוד רב ובחשיבותם הגדולה. מחד גיסא, חז"ל עצמם תמהו על כך שאנשים קמים בפני ספר תורה ולא מכבדים תלמידי חכמים: "אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרו חדא" (מכות כב ע"ב). מאידך גיסא, איך ניתן ללמד אחרים את החובה לכבד אותך עצמך, בהגדרתך את עצמך כתלמיד חכם, ובלמדך את ההלכות הקשורות בך – היש "נוגע בדבר" גדול מזה? לאמתו של דבר, הציבור כולו מכיר את אותה מבוכה כאשר הוא מחנך את ילדיו לחובה לכבד הורים, ולמעשה מכוון אותם לכבד את עצמו! הדבר נכון גם ביחס לסוגיות רבות אחרות.
כיצד מתמודדים עם מבוכה זו? כנראה שלא ניתן לבטלה, אולם ניתן לרככה. בראש ובראשונה – אם האדם עצמו מכבד את הוריו, או נוהג בכבוד בתלמידי חכמים, אז נפתח פתח להכיר בכך שכוונתו אינה לתבוע כבוד לעצמו בלבד, כי אם לבוא בשם הערך הגדול של תחומים אלה. כמובן שזה לא מסיר את העננה, כי עדיין מדובר בקבוצת התייחסות אליו שייך המורה וההורה. לפיכך, צריך גם לנקות ולכוון בכל עת את היסודות האלה. תלמידי חכמים נזהרים שלא לנצל את הכבוד הזה לצרכים אישיים, וגם לא לשלטון על אנשים אחרים, בין אם שליטה פיזית, ובין אם תביעה לצייתנות רוחנית; הורים צריכים להיזהר שלא לראות את עצמם כשליטים על ילדיהם, וכמי שרשאים לעשות מניפולתיות שונות ומגוונת לצרכים האישיים. ומעל לכל – יש צורך גם בעבודה פנימית עמוקה, שמזכירה בכל עת את העובדה שהכבוד אינו מוענק לאדם עצמו, כי אם כנושא את שם ה' בעולם, ובין הרב ובין ההורים הם מעבירי המסורת.
דוגמאות אלה לא ללמד על עצמן יצאו, אלא ללמד על הכלל כולו יצאו. כל אימת שאנו מבקשים להנחיל יסוד מסוים – יש לראות בכך שליחות גדולה, אך להיזהר מהצללים שעלולים להיות קשורים בו, ולמצוא את הדרכים כדי שאלה לא יתרחשו. בין שאר היסודות האלה נמצא גם בניין הקודש העיקרי של יחסי האדם והעולם הגופני – הצניעות.
הצניעות הקדושתית היא דרכה של תורה לכונן בעולמנו את הדרך הראויה להתנהל בעולם בו יש גברים ונשים. היא מכוננת דרך מיוחדת במינה, שגרעינה נמצא בקדושת חיי הנישואין, ובכך שכל מערכת הקשרים הגופניים והחזותיים נמצאים בתוכה. זו מערכת שלמה שמתחילה באדם עצמו ובהתייחסותו לשמירת עיניו ולבבו מפני התמכרות, ומעצבת גם את פני החברה והתנהגותה.
אולם גם לה יכולים להיות צללים. היא עלולה להיות מנוצלת לדיכוי והשתקה; היא עלולה להתדרדר לראייה של בני המין השני כמפלצות המאיימות על האדם; היא עלולה להפוך למבט היחיד שבו אנו מתבוננים על יעדיו הרוחניים של האדם, ולהשכיח יסודות רבים ואחרים; ובמצבים קיצוניים היא עלולה להביא לבקשת תחליפים שהם גרועים בהרבה.
וגם כאן, יש דרך להתמודד עם הצללים האלה, כדי שנוכל לדבוק באורה. בצניעות צריך לעסוק בצניעות; ההתנהגות האישית התובעת מהאדם עצמו להיות צנוע בכל אורחות חייו ולאוו דווקא בתחום אחד בלבד, ולשמור את עצמו נקי ופשוט, נגיש ופתוח; הזהירות שלא לבקש שליטה על אדם אחר ועל אורחות חייו, כשהשאיפה היא להדביק אותו ברצונו וכמיהתו לעולם הייחודי של הצניעות; ובעיקר – להיזהר מטקסיות של צניעות ובניסיון למדוד אותה. כל אלה מאפשרים לבנות עולם יקר ומאיר, בהתנהלות המורכבת של עולמנו.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר "שבתון"
