למד לשונך לומר איני יודע:
א. פענוח הזהות המינית של אדם אינו ניתן לבחינה מדעית אובייקטיבית. לא נמצא גן או קבוצת גנים, סמנים גנטיים שונים, סימנים בדגימות מגוף האדם, פעילות חשמלית במוח, או כל דבר אחר הכרוך בכך. גם הטיעון שאם התורה אסרה את הדבר – זו הוכחה שנטיה כזו לא קיימת, או שניתן להמירה – אינה עומדת במבחן ההיגיון והפרשנות. לפיכך, המידע העיקרי שאנו יודעים בא מעולמות סובייקטיביים של בני אדם. הדבר מחייב כי כל מה שייאמר בנושא יהיה רך יותר, עגול יותר, פחות חד משמעי, ובעיקר – בזהירות רבה, בין בשל העובדה שמדובר בזהותם של אנשים, בין בשל העובדה שלעתים המפגש עם סיפורים ספציפיים עלול להטות את ראיית העולם, ובין בשל העובדה שמניעי המתבוננים נגועים באידיאולוגיה.
ב. "את הכל ראיתי בימי הבלי": נפגשתי עם כל קשת ההתייחסויות האפשרית לטיפולי המרה. ראיתי זוגות שטענו כי היו עמוק מאוד בתוך הזהות החד מינית, והקימו לדבריהם משפחות יציבות, מאושרות ושמחות; ראיתי משפחות שהוקמו על בסיס הנחה זו שהתפרקו בנפץ גדול מכאיב ומייסר עם התפרצות מחודשת של הנטיה, ביניהן משפחות שלהן ששה ילדים ויותר; ראיתי את אלה שעברו טיפולי המרה, והם מרירים כואבים וכועסים על כך שבצורה מלאכותית פעלו כנגד זהותם; ראיתי את אלה שלא ניסו לעבור טיפולי המרה, והם מרירים כואבים וכועסים על המקום שהם נמצאים בו כעת, ובתחושה שלא ניסו את כל מה שאפשר; ראיתי את הזעם כלפי מי שהבטיחו הצלחה בטיפולי המרה, והאשימו את ה"מטופל" בכך שלא רצה מספיק; ראיתי את הזעם כלפי אלה שמתנגדים נחרצות לטיפולי המרה, ולא נותנים פתח תקווה; ראיתי וראיתי וראיתי. התמונה העשירה והמגוונת הזו, בצירוף העובדה שלאור האמור לעיל – כל הנאמר הוא לאור עולמות סובייקטיביים – מחריפה את אי-היכולת לומר דבר מה חד וברור בנושא זה.
ג. לא זו בלבד, אלא שיש עוד גורמים משפיעים רבים: יש המסוגלים להדחיק ויש שאינם מסוגלים לחיות בחיים של הדחקה; בגיל צעיר – מדובר לעתים בחיפוש זהות מינית ולא בקיבעון, ולפיכך יש להבחין בין גילאים שונים; פסיכולוגים שונים נוקטים בדרכי טיפול שונות – וממילא התוצאות תלויות באינטראקציה בין מטפל ומטופל, שהיא לעצמה מקשה מאוד על מחקר מסודר; הנחות אידיאולוגיות שונות, שאינן נובעות מניסיון לקרוא את העובדות, אלא שמביטות מלכתחילה על האירועים שמאמתים את ההנחה המוקדמת, ועוד ועוד
ד. אשוב אפוא לפתיחת הדברים: בין אם מדובר ב"מחקרים מדעיים" ובין אם מדובר ב"פרשנות התורה"; בין אם מדובר בניסיון של פלוני ובין אם מדובר בניסיון של אלמוני; בין אם מדובר בנייר עמדה של פסיכולוגים ובין אם מדובר בקול קורא של רבנים; בין אם מדובר בפורום זה ובין אם מדובר בבית פתוח זה – השפה צריכה להיות עגולה, זהירה, רגישה וכנה, שמתקיים בה "מדבר שקר תרחק".
ה. אני מבקש להדגיש כי אין מדובר אפוא בשיתוק ובאנרכיזם רוחני. שפה זהירה מאפשרת העלאת מה שנראה לה, מה שלמדה מניסיונה, מה שהיא נוטה לומר, מה שאפשר ללמוד מסיכומים סטטיסטיים של עדות אנשים על עצמם, וכדו'. אבל, במקום בו פוגשים אמירות נורמטיביות חד משמעיות – בין התובעות להוציא את טיפולי ההמרה אל מחוץ לחוק, ובין התובעות מכל אחד לעבור בכנות טיפולי המרה מרצונם וההצלחה גבוהה מאוד – ניתן להניח שהדברים לא נכונים.
מה למדתי מניסיוני ומידיעותיי:
ו. המציאות מרה וכואבת. לכל כיוון. לאלה שעברו טיפולי המרה והם לא צלחו, או שהם התפוצצו לאחר שנים שהם היו בטוחים שהם הומרו – התחושות הן קשות, כואבות, אובדניות, מרירות ומאשימות; לאלה שלא נפתח בפניהם כל אופק, והם נותרו נטושים בזהות חד מינית בחברה הדתית – כנ"ל.
ז. האם מבחינה סטטיסטית, מניסיוני בלבד, ניתן להצביע על מגמה? על אף שציינתי שראיתי הכל – מניסיוני לא ראיתי ברכה מרובה בטיפולי המרה. לא זו בלבד, אלא שלחלק מהאנשים טיפולי המרה היו טראומה נוראה, שהחריפה מאוד את מצבם הנפשי. כדי להוציא מטעות אדגיש שוב כי פגשתי גם זוגות שטענו לאושר גדול בעקבות טיפולי המרה. מה שאני טוען הוא מפגשי הסובייקטיבי עם רבים שעברו טיפולי המרה, בין על ידי אנשי מקצוע פרטיים, בין בארגונם של גופים שונים. עם "נפגעים" רבים מאוד של טיפולי המרה נפגשתי, ועם הרבה יותר התכתבתי.
ח. חשוב להדגיש כי הדבר הוא גם פונקציה של גיל. ככל שגיל המתלבטים צעיר יותר – מניסיוני ראיתי כי הניסיונות בטיפולי ההמרה מוצלחים יותר. אולם גם כאן, יש להבחין בין אלה שזיהו את זהותם המינית בגיל צעיר מאוד, ולגביהם לא ראיתי (סובייקטיבית) שטיפולי המרה מוצלחים, ובין אלה שגילו את ההתלבטות בגיל הנעורים, ושאם האפשרויות פתוחות מעט יותר.
מהן המסקנות שאני מסיק ונוהג לאורן?
ט. סור מרע: אני מתנגד מאוד להצבת טיפולי המרה כברירת מחדל (default). הנזק הפוטנציאלי העצום של ניסיונות לערער את זהותו של האדם, לתלות את זה ב"בעיות בגבריות" או ב"דמות האב", לעבור "גמילה" בשיטות שונות וכדו' – אוסרים לדעתי לראות בטיפולי המרה דרך סלולה לרבים, ופיתרון מרכזי למתלבטים מה לעשות. אי אפשר לומר "ינסו – ואם לא יצליחו, אז נלך בדרך אחרת" משתי סיבות: ראשונה בהן היא שטיפולי המרה שלא הצליחו גורמים נזק עצום. שניה בהן היא הסכנה שהתחושה הפנימית תהיה שהם הצליחו, אבל המטופל ייתקל בשוקת שבורה בין בבואו להינשא לאישה, והן (פוטנציאלית) לאחר שנים של נישואים שהכל עלול להתעורר מחדש. קריאה לרבים לעבור טיפולי המרה היא אפוא מעשה לא נכון ולא ראוי.
י. מאידך גיסא, אסור לנעול את הדרך לחלוטין בפני טיפולים אלה, שכאמור – יש הטוענים שהביאו אותם למקומות הרבה יותר טובים מאשר להישאר באותו מקום.
יא. עשה טוב: הדרך הראויה בעיני היא הליכה בדרכה של תורה "מדבר שקר תרחק", וזאת על ידי שקיפות מלאה. המדיניות העקרונית צריכה להיות הצבת הערפל והספק, וכך יש להציג את הדברים בפני המתלבטים: חיים בזהות חד מינית בחברה הדתית מאתגרים מאוד ומייסרים; יש הטוענים שניתן לעבור טיפולי המרה, ואם את/אתה חשה/חש שברצונך לנסות את זה – קדימה, אך גם מתוך מודעות לדברי המתנגדים ולסיפורי הנזקים; ההכרעה היא בידך, כמו כל הבחירות המשמעותיות בחייו של אדם.
יב. עמדה זו צריכה להיות גם העמדה הציבורית. טיפולי ההמרה צריכים להישאר כאופציה לגיטימית, אולם בשקיפות מלאה הן של ההצלחות והן של הכישלונות ומחירן, כמו גם שקיפות מלאה באפשרויות האחרות. קריאה לכולם לעבור טיפולי המרה מנוגדת לחלוטין לעמדה זו, ולדעתי היא אסורה גם מצד בין אדם לחבירו, וגם מצד חטא גדול לאמת.
לקריאה נוספת: