סרטון הצלף – מוסרי?

תקציר

בעקבות סרטון שבו צולמו חיילים שמחים על פגיעת צלף במפגין מרצועת עזה: האם הירי מוסרי? האם מותר לשמוח בפגיעה באויב? העקרונות המוסריים שמאחורי סרטון הצלף. פורסם לראשונה בישראל היום , כ"ו בניסן תשע"ח, 10/4/18

העיקרון המוסרי היהודי הראשוני של מוסר המלחמה הוא "חייך קודמים". עיקרון זה נמצא בהלכה בהיקפים מרובים, למן סוגיית שני האנשים ההולכים במדבר, ועד לסיפורי המלחמה המרובים המלמדים כי פגיעה באויב היא החובה המוטלת על הלוחמים, ותפקידם הוא לממש באופן כוחני את היעדים של הצבא: הגנה על אזרחי מדינת ישראל ומימוש הריבונות שלה. ראויים אפוא חיילי צה"ל המחרפים את נפשם, המשרתים את אזרחי המדינה, המגינים עליו – לשבח, להוקרה, לתודה.

העיקרון המוסרי הראשון הזה אינו היחיד. הוא בראש, אך יש עוד עקרונות מוסריים שצריכים לחיות לאורם. מוסר המלחמה אינו זר לנו. במקום אחר כתבתי על כך מאמר מסודר, והעקרונות שבו נותרו על כנם. צריך להשתחרר מהמחשבה הבינארית, שסוחפת את האדם לקיצוניות: או ירי ללא הגבלות מוסריות או סיכון משמעותי על מנת שלא לפגוע באחרים. אדם צריך להיות מחויב לעקרונות רבים, לקבוע את הסדר שלהם, ולדעת כי גם כאשר ישנו עיקרון על – ישנה חובה להימנע מפגיעה במקום בו הוא אסור. דברים אלה כתב הרמב"ן כבר לפני שמונה מאות שנים: "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י).

על כן, השאלה הראשונה והעיקרית בסרטון שפורסם צריכה להיות האם הימנעות מהירי הייתה הדבר הנכון והמוצדק לעשות שם (ונראה בעליל שהירי היה מוצדק), וזאת עוד לפני כל דיון אחר. אם חס ושלום יתברר שהוא לא היה מוצדק – צריך לברר את נסיבותיו, ולבחון את הדרכים להתמודד עם מצבים מעין אלה. מבחינה מוסרית, לעולם קודם הדיון בשאלת האמת לדיון בשאלות הנראות. נכון שהוא שכיום הנראות היא חלק משדה הקרב ולא רק שאלה משנית, אך חשוב להעמיד אותה במקומה הנכון.

העובדה שחיילים שמחים שהם פוגעים באויב – מחוללת שני כיוונים, ואנחנו צריכים לחיות עם שניהם. כיוון אחד הוא הסיפוק על כך שהמשימה בוצעה והצליחה. לא יהיה זה נכון לצפות מחיילים לקונן על כך שעלה בידם למלא את המשימה בדרך הנכונה, הראויה והמוצדקת. "באבוד רשעים – רינה". בד בבד, ירי בבני אדם, גם באויב, אינו משחק. הוא אירוע של שפיכות דמים, של אלימות, של צער וכאב.

תפקידה של המערכת הציבורית היא לפעול אפוא בשני כיוונים. מחד גיסא, לתמוך בפעילות המוצדקת של הצבא, ולא ללכת שולל אחרי שאלת הנראות. הוצאת פעולה צבאית מהקשרה תמיד נראית רע, ואדם צריך לפעול קודם כל לאור האמת. מאידך גיסא, אכן לבחון את הפעילות ולתקן את הטעון תיקון, ולבנות מערכת אנושית והומנית ששמחה בניצחון על האויב אך מבינה היטב את משמעותו, ואת ההבדל שבין תחרות ספורט ובין מלחמה.

מאמרים נוספים בנושא

האם רופא צריך להסתכן כדי לטפל בחולה?

מאמרים

שאלות על מוסר המלחמה

מאמרים

הלקח שצריך ללמוד מ"פגסוס"

מאמרים

מותו של איאד אל-חאלק: לא לעבור לסדר היום כשאירוע כזה מתרחש, אולם התמיכה והגיבוי חיוניים

מאמרים

מימון הוצאות צבאיות ואזרחיות בעקבות מלחמה

סרטונים

החזקת כלי יריה: אתיקה, הלכה, משפט ומקצועיות אישית

סרטונים

מוסר מלחמה מודרני מול מוסר המלחמה של התורה

המאבק בטרור- מלחמה?

עוד בצהר לאתיקה

שיבולים על רקע שדה

מאמרים

המציאות חזקה מכל תחושה

מאמרים

אחריות האדם לעולמו: כשפיקוח נפש פוגש אחריות סביבתית

מאמרים

כי ישרים דרכי ה' – אתיקה יהודית

מאמרים

עקירת משמעותו של מוסד הרבנות

מאמרים

אישה חייבת לגלות לבעלה את זהות האב

מאמרים

להפוך את מדורות ל״ג בעומר להזדמנות

מאמרים

הרב שרלו על טקסי יום הזכרון: "הממלכה חייבת לשלוח את נציגיה"

מאמרים

"באבוד רשעים רינה" או "בנפול אויבך אל תשמח"?