כשמתפרסמת תלונה על פגיעה מינית- לא חורצים דין.
לא מביאים 'הוכחה' מכך שהיא חיכתה עד עכשיו; מזה שיש 'הוכחה' שהמתלונן בעצם רוצה להתנכל למעמדו הציבורי של אדם; לא מביאים 'הוכחה' על כך שיש המון תלונות שווא; לא מביאים 'הוכחה' על כך שזה לא יכול להיות, כי לפוגעים היו אפשרויות טובות יותר, ועוד ועוד.
ולא חורצים דין שזה שמפנים תלונה נגדו בוודאי עשה את כל מה שנאמר עליו.; שהוא שייך לקבוצות שהפגיעות בתוכן מקובלות; שמישהו כבר אמר משהו מזמן, ועוד ועוד.
אבל בשום אופן גם לא נותרים אדישים.
מי שהסכימה להתלונן; מי שסיפר את סיפור הפגיעה הקשה בו – זקוק לכל תמיכה כדי שהסיפור יתברר. הוא הצד החלש בסיפור. אם הוא צודק, מדובר בתהום שנפערה בנשמתו, בהרס חייו, בבור תחתיות. הוא זקוק להכרה שהסיפור בכלל התרחש; היא זקוקה להכרה שמה שהתרחש – הוא אכן איום ונורא; הם זקוקים להכרה שהם הקורבנות. לא הפושעים.
מוטל על הסובבים אותן ואותם, ועל החברה כולה, להעניק להם ולהן את המרחב הגדול של אמון – כאמור, לא אמון של חריצת דין שהכל אכן התרחש, אלא אמון שהכל חייב להתברר, שהם יזכו בכל תמיכה נדרשת כדי שאור השמש יחטא את הפצע שאינו מגליד, שהסובבים אותם והחברה כולה לא תיתן שיפגעו בהן ובהם, ולעשות כל מאמץ כדי להביא מרגוע לנפשם. מעריכים את אומץ ליבם להיכנס למערבולת הציבורית הזו. לשלם את המחיר היקר הזה.
ומוטל גם להקשיב לדברי המגן על עצמו. פעמים רבות – הדברים שהוא עצמו אומר כדי להכחיש – מהווים כתב תביעה. לא כתב הגנה. והסיכוי הקטן שמדובר בתלונות שווא (מלבד בתהליכי גירושין, שהם סיפור אחר לגמרי) מחייב לאפשר לו לומר את דברו, להגן על עצמו, בהקשבה עמוקה לדבריו. בקריאה בין השורות. בזיכרון שהוא בדרך כלל החזק.
לא נותרים אדישים. נעמדים לצד התובעים את הבירור המלא. וממתינים. לא בנכונות 'למרוח' את הסיפור. את המקרה צריך לצרוח. אלא בדחיפה מתמדת של דרישה וחקירה ושאלה – כדי שהצדק ייעשה.
ולא שוכחים גם להסתכל בראי:
אדם צריך לחיות על פי ההלכה והמוסר לא רק במצב בו הוא מכחיש שמשהו אירע, אלא שהוא מסוגל להתייצב ולומר שמעולם לא היה במצב בו פגיעה מינית מצדו יכלה להתרחש: מעולם לא נגע באישה או באיש נגד רצונו; מעולם לא היה באינטימיות (מחוץ לנישואיו) עם מי שתיאורטית היה יכול לפגוע בו (דיני ייחוד); וכדו'.
כך נצמצם עוד ועוד את החרפה הזו שמלווה אותנו מתחילת ספר בראשית: בני האלוהים הפוגעים בבנות האדם, בעלי סמכות כמו פרעה ואבימלך שפוגעים באימותינו, אונס גברים בסדום והפקרת בנות לוט; מעשה דינה; ניצול מיני על ידי אישה – אשת פוטיפר, ועוד ועוד.
זהו מאבק שאסור להניח לו לרגע. שכן הוא נוגע בתהומות הנפש.
עוד באותו נושא:
- תלונה על מטריד מינית – חובה ציבורית או תלויה ברצון הנפגע?
- פרסום הטרדות מיניות ישנות
- איך מתחילים בצעדים הראשונים של תיקון פגיעה?
