לא מזמן שיפצנו את המטבח שלנו. שהמחיר יהיה זול יותר ומניב יותר. לצורך העניין שכרנו את שירותיה של מעצבת פנים שעשה עבודה נפלאה, ואנחנו נהנים מאוד מהמטבח החדש. במהלך השיפוץ נרקמו עם המעצבת יחסים שמעבר ליחסי עבודה והיא פנתה אליי בשאלה הלכתית הקשורה למקצועה.
בחוזה הנחתם בין המעצבת לבין לקוחותיה מצוינים השירותים הניתנים בתמורה לתשלום שאותו היא גובה, אבל רוב הלקוחות אינם יודעים ששכרה גבוה יותר: כשהיא מתווכת בין הלקוחות לספקים השונים וסוגרת מולם עסקאות, היא מקבלת אחוזים. לדבריה, כך נהוג בשוק. הספקים מעוניינים בהסדר כי כך הם מבטיחים שהמעצבת תמשיך לעבוד איתם, ומתעקשים לשלם.
המעצבת תהתה אם היא צריכה לשמור על שקיפות ולספר ללקוחות שרכישה בחנויות מסוימות מזכה אותה בעמלת תיווך, ולמעשה כשהיא מסייעת להם היא גם נוגעת בדבר ובעלת עניין ברכישה.
השאלה הראשונה שהתעוררה בי היא- האם בעקיפין הלקוחות משלמים שוב? התשובה אינה פשוטה כפי שנראה ממבט ראשון. נדמה שהתשלום מגולגל על הלקוחות, אך מערכת היחסים הקרובה של המעצבת עם הספקים מעניקה לה יכולת להתמקח על המחיר, ומבטיחה ללקוחות שירות מצוין ואיכותי עם אחריות לזמן ארוך. לכן, סביר שהמחיר יהיה זול יותר ומניב יותר.
מאחר שאין כאן הטעיה או גזל, נותרה על כנה השאלה של מעצבת פנים שעשתה עבודה האתית: כיצד ההלכה ממליצה לנו לנהוג? מהי הדרך הנכונה והראויה?
אנו מורגלים לצטט את מימרת רבא הנוגעת לשאלות 'יום הדין': "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?" (שבת ל"א, ע"א). גם ההתנהלות שלנו במשא ומתן צריכה להיות באמונה, ולא רק זאת – זו השאלה הראשונה שעליה נידרש לענות ביום הדין.
התייעצתי עם הרב יובל שרלו (ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר) ותשובתו הייתה מורכבת. הוא אישר שזהו נוהג מקובל. למנהג המקובל על סוחרים יש משמעות הלכתית, כי אז המסחר נחשב ולכן אין בעצם המעשה בעיה הלכתית. יחד עם זאת, לדבריו, יש שני מסלולים שעומדים בפני המעצבת: המסלול הראשון והמומלץ פחות הוא לא לשנות ממנהגה ולא ליידע את הלקוחות. אם היא בוחרת במסלול הזה עליה לבחון את עצמה על כל צעד ושעל, לוודא שהיא באמת פועלת לטובת הלקוחות וכי לא נוצרת סתירה בין טובתם לטובתה.
המסלול המומלץ יותר מבוסס על עקרון שיסודו בגמרא וסיכומו מופיע בדברי רמב"ם: "הנושא והנותן באמונה אין לו עליו אונייה. כיצד חפץ מצוין ואיכותי עם אחריות לזמן ארוך. לכן, סביר זה בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו, אין לו עליו הונייה" (הל' מכירה, פי"ג ה"ה).
דברי הרמב"ם מתייחסים למציאות מעט שונה. בעבר היה מקובל שלכל חפץ יש מחיר קבוע וידוע. אם המוכר גבה מהקונה יותר מחמישית מערכו הידוע מראש של החפץ (מעל 120%) – העסקה בטלה לפי ההלכה. זהו הדין של הונאה (וברמב"ם – הונייה). אולם, ההלכה קובעת שכאשר המוכר משקף לקונה את הפער לפני עריכת העסקה "בכך וכך לקחתיו, כך וכך אני משתכר בו", אזי "אין לו עליו הונייה". אם הקונה התרצה למחיר הגבוה ביודעין, אזי אין לו טענה. מכאן גוזר הרב יובל תובנה למקרה שלנו, שאינו זהה אך דומה. זה ה"גלאט", הוא קובע. בדרך של שקיפות יוצאים מן הקונפליקט. לדבריו, יש סיבות רבות להעריך ששקיפות כזו לא תפגע במעצבת כהוא זה, והשוואת מחירים גם תלמד את הלקוחות שהתגמול שלה לא פוגע בהם.
לצפייה בגרסא המודפסת של המאמר – לחצו כאן
