אימוני מוהלים [נייר עמדה]

1. הצגת הבעיה

במוהלוּת, כמו במקצועות קליניים אחרים כגון רפואה ודומיה, עולה שאלת קבלת שירות מאדם שנמצא בשלבי התמחותו. מחד, לא ניתן להכשיר דור חדש של בעלי מקצוע ללא תרגול והתנסות; ומאידך, תהליך ההתמחות גורם לעתים שמטופל אינו זוכה לטיפול מיטבי, בניגוד לעקרונות היסודיים של האתיקה.
בכל הנוגע לשאלה זו, תחום הרפואה מוסדר באופן יחסי: ישנם חוקים ונהלים המגדירים מה בסמכות המתלמדים לעשות; בתוך בתי החולים ישנם פיקוח והנחייה של מומחים; והרופאים חייבים להזדהות בפני החולים ולהציג את מעמדם המקצועי. לעומת זאת, בתחום המוהלוּת ישנו חלל מסוים: אין חוק המסדיר את מעמד המוהלים והכשרתם; אין מוסד ציבורי המכשיר מוהלים ודואג להתמחותם; ומוהלים מתלמדים מתקשים לקבל הסכמה מהורים לעריכת בריתות ועליהם ל'השיג' אותן בכוחות עצמם. לאחרונה פורסם תחקיר שחשף כי ישנם מוהלים אשר מתמחים באמצעות בריתות מילה של קבוצות אתניות מוחלשות. ¹ נייר עמדה זה יעסוק בנושא המוהלים המתלמדים תוך השוואה לתחום הרפואה.

2. הדילמה האתית

כדרכה של דילמה, ישנם טיעונים בעד התלמדות מוהלים ונגדה. נימוק כבד משקל אחד כנגד ביצוע ברית מילה שלא על ידי מוהל מומחה הוא החובה האתית להעניק למטופל את הטיפול הטוב ביותר – כאשר לא ברור שאכן יש הצדקה אתית לפגיעה במטופל כדי לאמֵן את המטפל לקראת מטופלים עתידיים. נימוק כבד משקל שני נוגע למצב שבו הורי הנימול אינם יודעים שהמוהל הנו מתלמד. במצב כזה ישנה פגיעה בהסכמה מדעת, שראוי שתידרש בנושא שלפנינו כשם שהיא נדרשת בכל הליך רפואי. מאידך, כל המטופל על ידי רופא מומחה זוכה לטיפול מקצועי בשל האמון שנתנו מטופלים קודמים באותו רופא כאשר התלמד – וטיעון זה נכון גם בהקשר של מוהלוּת. ברוח הכלל "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך" יש לדרוש אפוא הדדיות מהורי הנימול ולאפשֵר התמחות של מתלמדים.
דילמה זו נוגעות גם בשאלות מערכתיות־ציבוריות, משום שברור כי מערכת רפואה יכולה לקום רק כאשר יש בה תהליכי התלמדות – והוא הדין לגבי מוהלוּת. היבט מערכתי אחר הוא העובדה שההתלמדות נעשית על קבוצות אתניות מוחלשות המשמשות כ'שפני ניסיונות' – והתנהלות זו מפלה ופוגענית.
מובן שלא ניתן לקיים את הדיון מבלי להתייחס גם לרמת הסיכון, כאשר ככול שהסיכון נמוך, כך גוברת ההצדקה האתית לביצוע הטיפול על ידי מתלמד. שאלה זו עלתה בעיקר בהקשרים משפטיים, סביב מקרי רשלנות רפואית, ² אך יש לדון בה גם מזווית אתית.

3. מקורות היהדות

3.1. רמת המומחיות

קיימת חובה הלכתית לצמצם את החשש מהתנהלות לא מקצועית ולכן יש לעשות כול שניתן כדי להכשיר רופא או מוהל באופן המקצועי ביותר. מהמקורות ההלכתיים אנו למדים כי על הרופא להיות בקי במלאכתו ולעבור הכשרה. ³ מעין זה נזכר גם לגבי מוהל, אם כי המומחיות הנדרשת למלאכת המילה נרכשת במהירות רבה יותר. ⁴

3.2. מחיר תהליך ההכשרה

ההלכה מודעת לכך שהכשרת דור חדש של רופאים כרוכה במתן התנסות למתלמדים. אף שהרשאה זו עשויה לעלות במחיר טיפולי מסוים, הפוסקים מסכימים לה עקרונית, אם כי בתנאים מסוימים. ⁵

3.3. סייגים והגבלות על התהליך

הן ברפואה והן במוהלות, נדרש שתהליך ההכשרה יהיה הדרגתי ומפוקח, כך שהסיכון למטופלים יהיה בגבולות המינימום ההכרחי. ⁶

3.4. הסכמה מדעת

נוסף על כך, הפוסקים מדגישים כי אסור להסתיר מן המטופל או מהורי הנימול שהרופא המטפל בו או המוהל הנם מתלמדים. ⁷

4. מסקנות

1. קיימת חובה מערכתית להכשיר אנשי מקצוע קליניים עבור הדור הבא – הן בתחומי הרפואה והמוהלות, והן בתחומים דומים. מוצדק גם לתבוע מהמטופלים להשתתף בתביעה זו, כשם שהם נהנים מפירות הסכמת הדורות הקודמים.
2. חובה לעשות פעולות רבות מאוד כדי למזער למינימום את רמת הסיכון של הנימול. בכלל חובה זאת: הכשרה מתאימה של המוהל; עשיית שימוש בכל העזרים האפשריים במטרה לצמצם את הסיכון; פיקוח צמוד ומדויק של מוהל ותיק.
3. אסור למול תינוק על ידי מוהל לא מוסמך בלי שעובדה זו נמסרת במלואה להורי הנימול.

בחזרה לניירות עמדה

בחזרה לדף הבית