מחד גיסא, הפרטיות והאינטימיות הם מרכיבים יסודיים של הזהות האנושית, ופגיעה בהם היא פגיעה עמוקה ומשמעותית. מאידך גיסא, למעשה כל מפגש בין בני אדם מורכב מניתוח פסיכולוגי של הזולת ולא יעלה על הדעת לאוסרו; ולפיכך הטלת איסור בנידון שלפנינו אינה קוהרנטית.
עמדת היהדות
הגנת הפרטיות מפותחת מאד ביהדות, וההלכה אוסרת מציצנות (‘היזק ראייה’), קריאת מכתבים (‘חרם דרבנו גרשום’) וגילוי סודות (“הולך רכיל מגלה סוד”). יש להבחין בין פגיעה קלה יחסית בפרטיות, שנעשית מתוך הסכמה, לבין ניתוח מעמיק של האישיות שנעשה בלא הסכמה; אך אם הדבר נעשה לתועלת משמעותית יש להתירו בכפוף למספר סייגים – באופן דומה להיתר פרסום מידע שלילי (‘לשון הרע’) לתועלת.
מסקנות
באופן עקרוני אסור לערוך אבחון גרפולוגי לאדם בלא רשותו. הדבר מותר רק כאשר ישנה תכלית משמעותית לאבחון שאינה ניתנת להשגה בלעדיו, ואף זאת בכפוף לכמה תנאים.
תוכן העניינים
1. הצגת הנושא
אחד הכלים השימושיים כיום לאבחון אישיותו של אדם – לצורכי קבלה לעבודה, התאמה לנישואין, ועוד – הוא הגרפולוגיה: ניתוח כתב ידו של האדם בכלים אשר מספקים מידע על תכונותיו ואופיו. במקרים אחדים נעשה הניתוח הגרפולוגי ללא ידיעתו של המועמד וללא הסכמתו, והשאלה העומדת לפנינו היא האם מותר לערוך ניתוח שכזה לכתב ידו של אדם, ללא הסכמתו, ולהסיק על בסיס ניתוח זה מסקנות שונות. לצורך הדיון שלפנינו, מניח נייר עמדה זה כי בחינת כתב ידו של אדם על ידי גרפולוג אכן עשויה לספק ניתוח חודר ומהימן של אישיות האדם.
נעסוק בשאלה זו מתוך מבט רחב על אודות סוגיית ההגנה על הפרטיות.
2. הדילמה האתית
כבכל סוגיה אתית, גם לפנינו דילמה המורכבת משיקולים מנוגדים.
מחד, ישנה חשיבות רבה לקיומו של מרחב אישי, נפשי ופיזי, המוגן מחדירתם של אחרים. הפרטיות והאינטימיות הם מרכיבים יסודיים של הזהות האנושית, ופגיעה בהם היא פגיעה עמוקה ומשמעותית. לא זו בלבד אלא שמרחב כזה מאפשר לאדם לחוש ביטחון, לגבש לעצמו דעה עצמאית, וליצור את עולמו הפנימי מבלי לחשוש מפגיעה. לכן, יש ערך רב לשמירת הגבול שבין 'הקשבה' לביטויים הגלויים ושימוש בהם באופן המקובל בחברה, ובין הסתייעות ושימוש בכלים שחודרים למקומות המוצנעים מטבעם.
מאידך, הטלת איסור על ניתוח גרפולוגי ללא ידיעת המועמד עשויה לפגוע בחירותו של הגרפולוג. יתרה מזאת, למעשה כל מפגש בין בני אדם מורכב מניתוח פסיכולוגי של הזולת ולא יעלה על הדעת לאוסרו, ולפיכך הטלת איסור בנידון שלפנינו אינה קוהרנטית. אכן, בשונה מניתוח פסיכולוגי הנעשה באקראי ומתוך מפגש מזדמן, ניתוח גרפולוגי עשוי לחדור עמוק יותר, לגעת בעולמות פנימיים ואישיים למדי. בנוסף, כל אדם מודע לכך שכל באינטראקציה חברתית, האנשים שהוא פוגש מנתחים את אישיותו והוא מקבל זאת בהסכמה; ואילו ניתוח גרפולוגי (במקרה שבו אנו דנים) נעשה ללא הסכמתו או ידיעתו של האדם. עם זאת, עדיין קשה להכריע בין שני הכיוונים.
3. העמדה היהודית 1
3.1. 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך' ו'ואהבת לרעך כמוך'
כלל יסוד בהתנהגות המוסרית על פי היהדות הוא עקרון 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'. כלל זה נוּסח בידי הלל הזקן כפירוש למצוות 'ואהבת לרעך כמוך' וכעיקרון המשקף את כל התורה. 2משמעותו היא כי כדי לקבוע האם מעשה מסוים הוא מוסרי עלינו לבחון מה הייתה תגובתנו לוּ היה הזולת עושה אותו לנו.
3.2. איסור על מציצנות
היהדות משבחת מאד את ההגנה על צנעת הפרט. 3 מלבד המישור הרעיוני, מכירה ההלכה ב'היזק ראייה', דהיינו נזק שנגרם לאדם משום שחברו מציץ, או יכול להציץ, לרשותו, והכרה זו מקנה לנפגע סעדים למניעת הנזק. 4 על פי גישה מרכזית בפוסקים, בשורש דין 'היזק ראייה' עומד האיסור להביט על מעשיו של הזולת המתרחשים ברשותו הפרטית. 5
3.3. איסור גילוי סוד
ההלכה קובעת כי נאסר על האדם לספר לאחרים סוד שגילה לו חברו. מלבד זאת, ישנם מקורות המורים כי עצם ההתחקוּת אחר סודו של הזולת, אף מבלי להעביר אותה הלאה, אסורה. 6
3.4. איסור צפייה במידע אישי
רבנו גרשום אסר עיון במכתב של הזולת בלא ידיעתו ורשותו, והטיל חרם על מי שעובר אל איסור זה. האחרונים הבהירו שתקנת רבנו גרשום מבוססת על האיסורים שנזכרו לעיל. 7 מאידך, כאשר ישנה 'הסכמה מכללא' של האדם לאפשרות שאחרים יצפו באותו מידע, כגון כאשר המכתב נזרק במקום שאחרים עשויים למוצאו, אין איסור לקרוא את אותו מידע. 8
3.5 בין גרפולוגיה למפגש תמים
כפי שמתבאר מדברינו עד כה, ההלכה אוסרת חדירה לפרטיותו של האדם, ולכן נראה שבניתוח גרפולוגי עשויות להתעורר הבעיות הנזכרות. אמנם, כפי שציינו לעיל (סעיף 2) קשה למתוח גבול ברור בין מפגש אנושי הכולל, באופן טבעי, ניתוח פסיכולוגי וחדירה מסוימת לפרטיות, שאיש לא יעלה על דעתו לאוסרם, ובין הסקת מסקנות על בסיס כתב ידו של האדם. אכן, נראה כי יש להכריע שניתוח גרפולוגי חמור יותר כיוון שהוא נעשה ללא ידיעתו של המנותח.
3.6. היתרים לפגיעה בפרטיות לשם תועלת
היהדות מתירה חשיפת מידע פרטי בעניינו של אדם בכפוף למספר תנאים וביניהם: דיוק המידע, כוונה לתועלת, והיעדר אפשרות אחרת. 9 בהתאם לכך, יש המתירים צפייה במכתבי הזולת לצורך הגנה מנזק ומניעת עבֵרה או לשם תועלת חינוכית. 10
3.7. הפצת מידע שלילי
היהדות מתייחסת בחומרה להפצת מידע שלילי באשר למעשיו של אדם או תכונותיו. לכן, אם הגרפולוג גילה תכונות שליליות כלשהן על המועמד, מותר לו לגלות את המידע רק לאנשים שהכרחי שיֵדעו על כך, ובהתאם למגבלות שהוזכרו בסעיף הקודם. 11
4. מסקנות
4.1. כניסה לעולמו הפנימי של אדם באמצעות גרפולוגיה ובלא קבלת רשותו היא פגיעה חמורה בפרטיותו, וכן עבֵרה על עקרון 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'. נקודת המוצא של הדיון היא אפוא האיסור להשתמש בניתוח גרפולוגי ללא ידיעת המנותח. 124.2. היתר חריג ייתכן רק כאשר המטרה שלשמה נדרש הניתוח הגרפולוגי אינה יכולה להיות מושגת אם תידרש רשותו של המנותח. מטרות חיוניות כאלו חייבות להיות מוגדרות באותו אופן שבו מוגדר ההיתר לבעלי מקצוע לחרוג מחובת השמירה על סודיות.
4.3. התנאים שצריכים להתקיים במצבים החריגים הם:
א. מדובר בתועלת חיונית שקיימים סיכויים גבוהים להשגתה;
ב. אין כל אפשרות להשיג את התועלת המבוקשת ללא פגיעה בפרטיות;
ג. החדירה לפרטיות אינה חורגת מעבר לנדרש לצורך השגת המידע;
ד. המידע לא יעבור למי שאינו נדרש לדעתו;
ה. הניתוח אכן נעשה למטרות האמורות ולא למטרות שאינן ראויות.
Notes - הערות שוליים
- סקירה רחבה של נושאים אלו ניתן למצוא בספרו של הרב נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, ירושלים תשס"ו, ובספרו של הרב איתמר ורהפטיג, צנעת אדם, עפרה תשס"ט. נעזרנו רבות בספרים אלו.
- על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ראה: ויקרא יט, יח; משנה תורה הלכות דעות ו, ג; יד רמ"ה בבא בתרא, ב, קז. מקורו של עקרון 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך' בתלמוד במסכת שבת (לא, א), כחלק מהסיפור על הגר שביקש ללמוד את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת. העיקרון מנוסח במקורו בשפה הארמית: "דעלך סני, לחברך לא תעביד".
- בתלמוד (בבא בתרא ס, א) נאמר שישראל ראויים שהשכינה תשרה עליהם משום ששכנוּ במדבר באופן ש"אין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה".
- שולחן ערוך חושן משפט, קנד; שם קנז. נציין כאן שתי דוגמאות לסעדים: האחת – ניתן לחייב את השותף להשתתף בעלות בניית כותל שימנע את היזק הראייה; השנייה, ניתן לחייב שכן לבנות את ביתו כך שלא תתאפשר לו זווית הצצה דרך חלונו של חברו. לפירוט ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך 'הזק ראייה' (בייחוד סע' א, ב, ח).
- חידושי הרמב"ן בבא בתרא נט, א, ד"ה ומסתברא; וראה באריכות בספר צנעת אדם (לעיל הערה 1) עמ' 86–94. גישה שנייה רואה בהיזק ראייה חיוב הנובע משעבוד הדדי של שכנים. ראה אבן האזל הלכות שכנים ב, טז ובצנעת אדם שם.
- איסור גילוי סוד לאחרים מופיע בספרו של רבנו יונה שערי תשובה (ג, רכה). רבנו יונה מתאר את הנזק שנגרם למי שמגלים את סודו, והוא תולה את האיסור במספר פסוקים מספר משלי, ובראשם "הולך רכיל מגלה סוד" (משלי יא, יג) אשר רומז לדמיון מסוים בין איסור רכילות (שעיקרו גילוי לאדם את מה שחברו דיבר עליו באופן שיעורר טינה ביניהם [ראה: משנה תורה הלכות דעות ז, ב; חפץ חיים הלכות רכילות, א]) ובין גילוי סוד. הגר"א בפירושו למשלי (שם) מוצא אף הוא זהות בין גילוי סוד ולרכילות. מקור נוסף, מחמיר יותר, מצוי בקביעתו של התלמוד (יומא ד, ב) כי אסור לאדם לספר דברים שחברו אמר לו אלא אם כן הלה התיר זאת במפורש (גם אם דברים אלו לא הוגדרו כסוד). אכן ר' מנחם המאירי (בית הבחירה שם) מסייג קביעה זו ומגדיר אותה כהדרכה טובה ולא כחובה גמורה. איסור התחקוּת אחר סודות הזולת, גם מבלי לספרם לאחרים, מובא בשו"ת הלכות קטנות (א, רעו) – והוא מתואר כחלק מאיסור רכילות, או לפחות כאיסור אשר קשור בשורשו לאיסור רכילות. ראה גם בדברי ר' חיים פלאג'י שיובאו בהערה הבאה.
- התקנה מוזכרת בין השאר בספר הכלבו (קטז). ר' חיים פלאג'י (שו"ת חקקי לב א, יורה דעה, מט) הזכיר שלושה מקורות מרכזיים לתקנה: מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', איסור גילוי סוד (המבוסס לדעתו על איסור גנבת דעת, או על דברי הגמרא במסכת יומא שהוזכרו בהערה הקודמת), ואיסור רכילות (בהתאם לדעת שו"ת הלכות קטנות שהוזכרה בהערה הקודמת). ר' חיים פלאג'י מוסיף שיש במעשה זה גם איסור גזל, אך נראה שכוונתו למקרה שבו המכתב נלקח שלא ברשות.
- ראה שו"ת מהר"ם מינץ, קב (לפי האמור שם, סייג זה לחרם אמור בתקנת החרם עצמה).
- ההיתר והסייגים הכלולים בו נאמרו במקורם בהתייחס לפרסום מידע שלילי על אדם, או מידע שיגרום לטינה בין אנשים (ראה חפץ חיים הלכות לשון הרע, י; שם הלכות רכילות, ט), וקל וחומר שהם נכונים כאשר מדובר רק בגילוי סוד ולא בהפצתו. ראה גם שו"ת עשה לך רב ו, צ.
- ראה במקורות המובאים אצל רקובר (לעיל הערה 1), בעמ' 134–145 (שם מובאות גם דעות חולקות). ככלל, קשה לקבוע מסמרות בעניין זה, משום שההיתר תלוי (בין היתר) במידת החומרה של הנזק או העברה שאותם מנסים למנוע, וכן במידת הוודאות של המספר לגבי חששותיו.
- לעיל בהערה 6 הובאו מקורות בנוגע לאיסור פרסום סוד שיעורר טינה בין אנשים, גם כאשר זהו אינו מעשה שלילי. נוסף לאיסור זה ישנה בעיה בעצם פרסומו של מידע שלילי. ראה: משנה תורה הלכות דעות ז, ב; חפץ חיים הלכות לשון הרע ג, א; שם ד, ט; שם ה, א–ה.
- אין הבדל עקרוני בין קריאת מכתביו של הזולת בלא רשותו וחשיפת סודותיו, ובין גילוי תכונותיו הפנימיות ללא רשותו. דברים דומים נכתבו בשו"ת עשה לך רב (לעיל הערה 9).