"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים"

המאמר פורסם ב-שבתון, מטות-מסעי התש"פ

תקציר

מהו היחס בין הפרט לכלל במגיפת הקורונה? באילו אמצעים לגיטימי שהמדינה תשתמש במסגרת ההתמודדות עם המגיפה? האם מותר לעשות שיימינג על מי שלא מציית להנחיות של משרד הבריאות?

שפע של סוגיות מוסריות ואתיות צפות ועולות על רקע ימי הקורונה שאנו חיים בתוכם עכשיו. אחת היסודיות שבהן בעת מגיפה היא היחס שבין היחיד ובין הכלל. במצבים רפואיים אחרים – רפואתו ובריאותו של היחיד הן בדרך עניינו, ואף שיש הנחיות הלכתיות רחבות היקף ביחס למותר ולאסור – אלה הן שאלות של כל אדם מול א-לוהיו, מצפונו ומוסריותו, והוא המופקד עליהן. כמובן שעליו להתחשב במשמעות החלטות אלה על הסובבים אותו, כגון בזוגיות, ילדים, הורים וכדו', אולם ליבת ההכרעה היא ליבה אישית.

לעומת זאת, כאשר אנו עוסקים במגיפה הקורונה – ההחלטות אינן נוגעות לו בלבד, אלא קשורות בסובבים אותו. גם כשמדובר בדברים הפשוטים ביותר, למן לבישת מסיכות ועד ציות להוראת הבידוד, ולמן מפגש עם הורים מזדקנים ועד לשמירה על כללי ההיגיינה, יש לכך השפעה על הציבור. אחד היסודות האתיים ההלכתיים המובהקים ביותר, נאמר על ידי בעלי התוספות: "ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק" (בבא קמא כג ע"א), לאמור: האחריות שלנו שלא להדביק אחרים חייבת להיות גדולה יותר מהזהירות שלנו שלא להידבק. הדבר מטיל על כולנו אחריות מוסרית עליונה, ואנו נתבעים על פי ההלכה לא רק לשמור על בריאותנו שלנו, אלא גם על זו של אחרים. זהו אחד היסודות ההלכתיים והמוסריים המחייבים לבישת מסכות, גם אם המטרה העיקרית של המסכות היא מניעת פגיעה באחרים.

כמו בנושאים אתיים רבים, חובה זו מגלגלת סוגיות סבוכות ומתפתחות, ולדוגמה: מהם כלי ההתגוננות המותרים כלפי מי שאינו נוהג לפי הכלל הזה, מפר את ההוראות, ובכך מסכן את הסובבים אותו. יש רמות שונות לסוגיות אלה: רמה שלטונית, העוסקת בשאלה מה מותר לשלטון לעשות כדי לכפות את ההתנהגות הראויה, אך היא גם יורדת לחיי הפרטים. בעידן המודרני, היא באה בעיקר לידי ביטוי בשאלת ה"שיימינג": האם מותר להפיץ את שמו, לתאר את התנהגותו, ולהזהיר את הבריות מפני הדרך בה הוא הולך ? זו אחת השאלות המסובכות ביותר מבחינה הלכתית, שכן מחד גיסא עבירות הלבנת פנים ולשון הרע הן מהחמורות ביותר הקיימות, ויש מהראשונים שאמרו שהן ב"ייהרג ואל יעבור", ומאידך גיסא, "לא תעמוד על דם רעך" מחייב למנוע את הפגיעה שאנשים נפגעים ממנה.

כבר החפץ חיים קבע את הכללים היסודיים לדיון, בפרק העשירי של ספרו, בו הוא עוסק ב"לשון הרע לצורך". באופן עקרוני, אכן ישנם מצבים שמותר, ואולי אף חובה, להתריע מפני סיכון, אולם צריך ללמוד היטב את הכללים כיצד לעשות זאת, ומהם התנאים המתירים את הדבר. זו הזדמנות לעורר בנו את המודעות לסוגיות אלו, ועל ידי כך גם להעצים את דיני בין אדם לחבירו בימי האבל על החורבן, וזהירות מלשון הרע והלבנת פנים, וגם להעצים את החובה שלא לאפשר פגיעה באחרים והחובה שלא לעמוד על דם רעינו.

*הכנס השנתי של רבני צהר יתקיים השנה בזום, ובין השאר יעסוק בנושא זה. פרטים באתר של רבני צהר.


לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

ה-AI יוכל לפסוק הלכה? הרבנים דווקא חושבים אחרת

מאמרים

על היכולת להכיל מי שטעה, הודה ותיקן

ניירות עמדה

שימוש במערכות בינה מלאכותית לפסיקת הלכה [נייר עמדה מקוצר]

מאמרים

"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט": על אופייה של המדינה היהודית

מאמרים

בטוח שיהיה טוב?

מאמרים

להילחם בעוול

שפת הים

מאמרים

המפתח להבנת נפגעי הנפש וכינונה של החברה מצוי בערבות הדדית

ניירות עמדה

יצירת ייצוגים דיגיטליים של נפטרים ע"י בינה מלאכותית [נייר עמדה מקוצר]

עוד בצהר לאתיקה

"לדחוף" ללקוח מוצר שהוא לא צריך – אני גזלן?!

אשתי או ההורים? כיבוד הורים קודמת לשלום בית?

לספר ללקוחות שאני כותב תוכן עם בינה מלאכותית?

זוג דייט פגישה

אם וכיצד לספר על התמודדות נפשית בדייטים?

על הבינה המלאכותית וסיפור בריאת האדם

איך מגיבים לאמא ביקורתית – מבלי לעבור על כיבוד הורים?

זוגיות עם בחורה שלא שומרת שבת: לבחור בשבת או בזוגיות איתה?

"גבולות הכנות: עד כמה חייבים לחשוף את העבר בפני בן/בת הזוג?"