"בר יוחאי – נמשחת אשריך"
ל"ג בעומר במירון השנה הוא אתגר מיוחד.
הדברים אינם מיועדים למי שמתנגד לעלייה, או אינו מוצא בה שום טעם הנוגע בו. הדברים ניצבים דווקא בפני הנמשכים למקום, השואבים ממנו כוחות לשנה כולה, המצפים לקשר האינטימי עם הצדיק, המשתוקקים לניגונים והנחשפים לסוד.
השנה – מול כל אלה יעמדו שני יסודות, שהם הבסיסים העמוקים ביותר בעבודת ה'.
ראשון בהם הוא החובה האלוהית לשמור על החיים. להיזהר שלא להעלות מוות בחלוננו. להתכנס לחובה לבוא בחדרים עד יעבור זעם. להכיר באפשרות של התפרצות שניה, חמורה מקודמתה. כל כך הרבה יראי ה' נפטרו בימים האחרונים, הרבה מעבר למשקלם באוכלוסייה. מהו באמת רצונו של הקב"ה? כיצד באמת מתקשרים לנשמתו של הצדיק?
השני הוא הצדק והמוסר. במקום בו מחלקים רישיונות, מוקצבים מכסות ומוענקים היתרים, ויש מיוחסים יותר ומיוחסים פחות, צומח מצע של שחיתות, ערעור החסד והתמוטטות האמת. איך אפשר לבוא למקום כזה כאשר ידיכם דמים מלאו?
אנו שבים לנבואות הנביאים שדיברו על הסכנה הגדולה של עבודת ה' במקום קדוש כאשר התשתית המוסרית רקובה.
אולי דווקא במעלות הר מירון יפנו כולם לעשות את הטוב והישר בעיני ה'?
לקריאה נוספת:
