התורה דיברה בהווה ובמציאות מסוימת שבה רבים מבני האדם היו חקלאים, ולכן חלק נכבד ממצוות התורה עוסק בחקלאות ובעבודת האדמה. מאידך, רובו של העולם המודרני אינו עוסק בחקלאות, ועובדה זו מעוררת את שאלה המהותית על אודות יישום מצוות האדמה בעולם המתועש. בהקשר זה נידונות במיוחד מצוות השמיטה והמעשרות.
הסרטון באדיבות ישיבת אמי״ת אורות שאול
בתורה מצאנו חיוב לתת מעשרות מתבואת האדמה, אך לא מעשר כספים. עם זאת, חז״ל למדו מן הפסוק ״עשר תעשר״ כי האדם צריך לתרום עשירית מהכנסותיו באשר הן וללא תלות במקורן. כאמור, כאשר נבקש לעמוד על פרטיה של חובה זו – כגון: אופן חישוב המעשר (לדוגמה, האם מה'נטו' או מה'ברוטו'?) או נמעני המעשר – ניתקל בעמימות מסוימת, ויש מפרטים אלו שנתונים במחלוקת גם בימינו.
עיקרון מנחה משמעותי בעניין זה הוא מצבו הכלכלי של הנותן, אשר רשאי להשתמש ב'הקלות' באופן חישוב המעשר אשר ימנעו ממנו להזדקק לצדקה בעצמו. עיקרון נוסף הוא החובה לדייק בחישוב (בכל שיטת חישוב שהיא) ולא להתבסס על הערכות לא-מדויקות.
גם באשר לנמעני המעשר ישנם שני עקרונות בולטים: הראשון הוא שהמטרה צריכה להיות דבר מצווה; והשני הוא שאין להשתמש במעשר כספים לשם חובה המוטלת על האדם (כגון ארבעת המינים) וכך 'לחסוך' בעלויות.
