הסיפור הראשון, לאחר גרוש אדם וחווה מגן עדן, מלמד אותנו מה מתחולל בעולם בו הדרך היחידה להתמודד עם קונפליקטים – היא האלימות. קין רצח.
קיומה של מערכת משפט, שיש לה יכולת אכיפה – הוא האלטרנטיבה העיקרית למציאות זו. הסכסוך מוכרע על ידי גורם שלישי, שופט, שזוכה לאמון הצדדים המעורבים בו, מכוח יושרתו, ומכוח העובדה שהוא מוכוון על ידי חוק. נכס חיוני של חברה הוא אפוא מערכת משפט, אך זה מותנה באמון בה.
הפגיעה באמון נובעת בדרך כלל משני מקורות: ראשון בהם הוא הנאשמים שמעדיפים שמערכת המשפט לא תכריע את גורלם, אלא שכוחם יעשה זאת; שני שבהם הוא גאוות יתר וחציית גבולות של מערכת המשפט עצמה. הצירוף של שניהם – מסוכן לנו מאוד. כיוון שאם לא תהיה לנו מערכת מוסכמת ליישוב סכסוכים – הם יוכרעו ברחוב.
איך מחדשים את האמון הזה?
כשכולם ייסוגו צעד לאחור. בין בתקיפות נגד בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק; בין בחריגה מתחומי העיסוק ובגאוות יתר. כי בנפשנו הדבר.
לקריאה נוספת:
