רקע:

אין מקורות הלכתיים משמעותיים העוסקים במערכת היחסים שבין העובדים ובין המערכת הציבורית. על כן, קשה מאוד לקבוע קביעה הלכתית חדה, וההכרעות נעשות מתוך תפישות כלליות. שלוש נקודות הנחה עקרוניות מעצבות את העמדה ההלכתית: 

  • הימצאות בשעת חירום, בה כללי ההעסקה והמחויבות ההדדית מעוצבים גם על ידה.
  • מערכת החינוך היא חלק מיסודות הקיום של עם ישראל, והקיום החשוב שלה אפילו בשעת חרום וסיכון, כמו דגים שאינם פורשים מהים ליבשה.
  • העסקה על ידי מערכת החינוך מהווה גם התחייבות כלפיה, והשפה אינה רק שפה של זכויות עובדים או חובות מעסיקים.

על השראתה של הפשרה:

בדיון ההלכתי נפסק כי “מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה: “הדין אתם רוצים או הפשרה?”. אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה. וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחבירו” (שו”ע חו”מ יב, ב). עמדה ייחודית זו היא פסיקת הלכה מול עמדות אחרות הנאמרות בסוגיה, כגון זו המתנגדת לפשרה והטוענת כי “ייקוב הדין את ההר”.  יחס מיוחד זה לפשרה הוא הקו המנחה של כל דייני ישראל במשך מאות שנים, בעיקר כאשר מדובר בסוגיות שאין בהם צודק ולא צודק באופן חד משמעי, אלא שמדובר במקרה סבוך, בעל משמעויות שונות. מאידך גיסא, ההלכה מציינת שאסור לפשרה לנצל חולשות של צד אחד, אלא גם הפשרה היא פעולה דינית, ו”צריך להיזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחבירו”.

בסוגיה בה אנו עוסקים אין דרך אחרת מאשר לדבר בשפה זו. מדובר במערכת שלמה של שיקולים, שכן אין מדובר במצב רגיל של מעביד מול עובד, אלא מדובר במצב חרום, דומה למלחמה, בו נתבעת התגייסות לאומית כללית, ואף משלמים עליה. לא זו בלבד, אלא שמדובר בחינוך ילדי ישראל. מאידך גיסא, מדובר בשינוי תנאים משמעותי של עובדי ההוראה; בקשיים גדולים לחלק מהם בעבודה מהבית כשהילדים בבית; במצבים מסובכים בתחומי הבריאות והכלכלה ועוד.

חלק מהשיקולים המשפיעים הם דיני העסקה, המפורטים בשולחן ערוך חושן משפט מסימן שלא ואילך. אולם, כאמור, בד בבד עם שורת הדין, לא ניתן להיצמד אליה כפי שהיא, גם בשל העובדה שיש נימוקים כבדי משקל לכל הצדדים, וגם בשל העובדה שמדובר בשעת חרום ובהתגייסות כלל ישראלית.

נקודת המוצא:

נקודת המוצא שהמשך קיומה של מערכת החינוך הוא חלק בלתי נפרד ממהות העיסוק בחינוך, ועל עובדי ההוראה להירתם למשימה זו. לא זו בלבד, אלא העובדה שמשכורות המורים ימשיכו להיות משולמות מחייבת גם אותם להיות חלק מההתגייסות הלאומית. מערכת הלמידה מרחוק היא חלק מהמחויבות שלהם לעניין זה, גם אם יש שינוי דרמטי זמני בצורת ההעסקה. לכן, כל עוד דובר על ימי חופשה – היה מקום להגביל מאוד את הלגיטימציה לתביעות המערכת, וכתבנו על כך כאן. אולם עם שיבת תקופת הלימודים למקומה – המציאות משתנה.

שעת חירום זו אינה פוטרת את המערכת הניהולית המפעילה להתחשב בקשיים המיוחדים שנוצרים בבתים  – צורך הטיפול בילדים ובהורים, בעיות ההתארגנות הטכנולוגית וכדו’, ובכלל הקשיים הגדולים לקיים למידה מרחוק. סדר הדברים הוא אפוא כזה: חברי מערכת החינוך מחויבים לקיומה המשך הלימודים ככל האפשר, גם בזמן הזה, וזה אחד מיסודות הקיום, ולא פינוק או תוספות. כאשר יש קשיים מיוחדים – צריך לפתור אותם בדרך של ‘פשרה’, ובניסיון להיות קרובים עד כמה שאפשר לשורת הדין. כל זה, כל עוד מצב החרום הנוכחי נמשך, ואין להשתמש בכללים המיוחדים של מצב חרום זה לתביעות יתר מהמורים.

למעשה:

מערכת החינוך חייבת להתקיים במגבלות הקיימות. על עובדי מערכת החינוך לראות בכך חלק בלתי נפרד מתעסוקתם, ולהיכנס למעגל הלמידה מרחוק. בשל שינוי תנאי ההעסקה בצורה משמעותית – צריך להתחשב במקרים חריגים של קושי לעשות זאת, ולהיזהר מלסחוט את יכולת המורים, שלומם וטובתם, למקום בו אפשר שיכרעו תחת עומס המשימות.


לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.