צום י"ז בתמוז פתח את שלושת שבועות האבלות על חורבן בית המקדש. כאשר אנו נמצאים בימים אלו, עסקנו בשאלה האם צום זה עדיין רלוונטי לימינו אנו. הרי העם היהודי חזר אל מדינת ישראל והקים אותה מחדש – מציאות משמחת מאוד שיש בה סממני גאולה. אם כן, עולה השאלה האם יש עדיין טעם בכלל לצום את הצום הזה?
אמנם נכון הדבר שבית המקדש עדיין לא נבנה, אבל זכינו לשיבת ציון בממדים חסרי תקדים כך שמהבחינה הזו יש לכאורה סיבה רצינית מאוד מדוע לצמצם ואפילו לבטל את חלק מהצומות שהתרגלנו לצום באלפיים השנים האחרונות.
כמובן שאת צום תשעה באב עצמו, שהוא החמור מהצומות על בית המקדש ועל חורבן העם היהודי, נראה שעדיין אין לבטל כי שיבת ציון בימינו עדיין אינה שלמה, אך מדוע את הצומות הקלים יותר, אותם אנו צמים רק ביום ולא בלילה, לא נבטל עקב מצבו הטוב של העם היהודי?
את השאלות הללו הפנו למספר רבנים בולטים בתוך הציונות הדתית כדי לבאר את דעתם בנושא.
הרב שרלו: אנו צמים כדי לתקן את הסיבות שגרמו לחורבן ובתחום הזה אנו רחוקים עדיין מרחק גדול מתיקון הבעיות
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול, ממייסדי וחבר בארגון רבני צהר וממייסדי פורום תקנה, סבור שעוד לא כשרה השעה לבטל את הצומות. לדבריו, הסיבות המרכזיות לצום עדיין נותרו ולכן למרות השמחה הרבה על שיבת ציון, הרצון לבטלם אינו נכון כלל.
"שאלת המשך קיום הצום נשאלה כבר לפני למעלה מ-2500 שנה בשיבת ציון בימי תחילת הבית השני. זכריה הנביא נשאל על ידי העם, על רקע העובדה שנמצאים שנתיים (!) בלבד לפני סיום בניין בית המקדש השני 'האבכה בחודש החמישי'? כלומר הציבור שהגיע לירושלים חשב שהסיבות לקיומם של צומות החורבן כבר בטלו. בתשובתו, המתייחסת לכל הצומות, הוא לימד שהצום מיועד לתיקון הסיבות שהביאו לחורבן, ולכן הצום הוא לא רק על החורבן עצמו וביחס לכך אנו עדיין מצויים עמוק בתוכם".
הרב שרלו מביא בנוגע לכך את כל תשובות הנביא ומסביר כי "גם אנחנו, עדיין רחוקים מהתנקות מאותם דברים שגרמו לחורבן. אפשר ממש רק לקרוא את דברי זכריהו ולהבין איזו דרך ארוכה יש לנו, וכמה אנחנו עדיין צריכים לתקן את תהום החורבן: 'אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה". במילים אחרות, הנביא מסביר מדוע עיקר הצום אינו על התוצאה הסופית שהיא החורבן אלא הצום מהווה עבורנו תמרור של ממש שקורא לנו לתקן את סיבות הצום."
מסיים הרב שרלו את דבריו ואומר "את השמחה על מה שקיבלנו עד עתה אנו מבטאים ביום העצמאות, ואת הדרך הארוכה – בכל הצומות הקשורים לחורבן".
הרב סתיו: הקרעים בין חלקי העם בימינו מלמדים עד כמה הצום חשוב
הרב דוד שלמה סתיו הוא רב היישוב שוהם, יושב-ראש ארגון צהר, יושב-ראש עמית ברשת אור תורה סטון ואחד מרבני תנועת הנוער עזרא לשעבר. הוא סבור שהשנה הצום רלוונטי מתמיד בכל הנוגע לסיבות החינוכיות שעומדות בבסיסו, הקשורות לקרע הלאומי ולהתרופפות הקשר הפנימי בין חלקי העם השונים, ולכן השאלה מתייתרת מעצמה.
"בין 17 בתמוז לתשעה באב ישנם 22 יום כנגד אותיות הא'-ב', שבהן נכתבה התורה. החורבן החיצוני של האותיות האלו שגם מרכיבות את השפה שלנו, הוא ביטוי לחורבן הפנימי של העם, להתרופפות הקשר בין אחד לשני. מהבחינה הזו חווינו מציאות כזו גם בשנתיים האחרונות. כלומר חווינו את מה שקרה לנו בשמחת תורה ה-7.10 שזה סוג של חורבן חיצוני, אבל אי אפשר לנתק את המצב ההוא ואת המלחמה שבה אנו מצויים כיום ממה שקרה לנו קודם, מהמחלוקת הקשה ומהקרעים הלאומיים שכולנו חווינו בשנתיים האחרונות. ההתרופפות הזו הפנימית היא מה שמביא בסופו של דבר גם לחורבן החיצוני. מהבחינה הזו ברור לחלוטין שדווקא השנה הצום רלוונטי מתמיד וחשוב לצום אותו כדי להבין עד כמה הקרעים הפנימיים הם אלו שמחוללים את השבר החיצוני".
