כיצד מוכרעות מחלוקות פוליטיות בעולם?
כמו בנושאים רבים אחרים, התשובה לשאלה זו איננה חד-ממדית, כיוון שהדבר תלוי במרכיב נוסף של השאלה: היכן? במדינות דתיות ואנטי-דמוקרטיות, המחלוקות הפוליטיות מוכרעות בעזרת קנה רובה שביד הכוח החזק, ואילו במדינת ישראל מוכרעות ההחלטות – גם אלו הקשות ביותר בתולדותיה כגון השילומים מגרמניה – על ידי פתק נייר.
לכן, על אף הנשורת השלילית מאוד ממערכות הבחירות שהתקיימו השנה – יום הבחירות הוא בעל משמעות חגיגית, ועוד לפני ההכרעה הפוליטית עצמה, אנחנו נותנים את הדעת על הזכות לחיות במדינה שאלו הן דרכי ההכרעה שלה.
בספר "שופטים" מלמד הפסוק "יפתח בדורו כשמואל בדורו", למעשה, כי כמה מן השופטים היו רחוקים מאוד מן השלמות, ואף על פי כן – ידעו לחלץ את עמם מצרה בעת הצורך. הכתוב מבקש לומר כי בכל עת קם מושיע מתאים לנסיבות וראוי לדור, ולאו דווקא צדיק כליל המעלות, כפי שהיינו מצפים ממנהיג. בהקבלה רלוונטית, שותפות בחברה הישראלית מהווה הסכמה לקבל את ההכרעה שצומחת מתוך הקלפי (דהיינו, העם), ולהעדיף את הדרך הזו – על פני כל דרך כוחנית אחרת.
כעת הכוח בידיים שלנו
כיוון שמדובר בהכרעות משמעותיות על דרכה של המדינה – נכון להתעלות מעל הררי המיאוס שהצטברו מאופי הדיון הציבורי, מעל ההשמצות ההדדיות, מהתנהלות מערכת בחירות שפנתה למקומות הנמוכים, ומעל לרצון להביע את המחאה נגד התנהלות זו באחוז הצבעה נמוך – וללכת להשפיע על דמותה של החברה שבה אנו חיים.
אמת הדבר שקשה לעשות זאת, ולא רק בגלל תחושת הריחוק מסגנון זה – אלא ובעיקר בשל העובדה שאין אנו יודעים לאמיתו של דבר מהן העמדות של הנבחרים: כיצד הם מתכוונים להוציא את המדינה מהבור הכלכלי שאנחנו שרויים בתוכו, ומהם החוקים הנוגעים לזהותה היהודית של המדינה – מה יחוקקו, מה יבטלו, מה תהיה אופייה של ההפרדה ומה אופיו של גיוס כוח המדינה. מה באמת בכוונתם לעשות עם הפלסטינים החיים בצמידות לנו? מהיכן ייקחו את המשאבים לתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך?
נושאים מרכזיים אלה נדחקו לשוליים, והתעמולה סבבה סביב התפאורה ולא סביב המהות. היא התרכזה בדברי הבל, ולא במדיניות. ואף על פי כן, אפשר להאיר מתוך האפלה הזו דרכים שונות זו מזו, ולבחור בזו הנראית לנו יותר.
אין מנהיג מושלם – יש מנהיג ראוי
פרט משמעותי לא פחות מאשר תחומי התוכן, הוא הבחירה באלה שיש לנו אמון בהם בתפיסה העצמית של תפקידם. נבחרי ציבור הם שליחים. המנדט אינו שייך להם, הוא שייך למי שהפקיד אותם בידם – הציבור.
בשל כך, חלק בלתי נפרד משיקולי הבחירה טמון באורחות הפוליטיקה של המועמדים השונים: האם הם ישרי דרך שלא רם לבבם מאחיהם? האם הם רואים את עצמם כמועמדים לשלטון משרת ציבור – או רואים את עצמם במוקד? האם יהיו מסוגלים להתעלות מעל הסקטוריאליות, ולהטמיע במדיניותם את האחריות למבנה החברתי כולו?
האם הם פלגנים וסכסכנים, המבססים את עוצמתם על מתקפות כלפי מתחריהם – או שהם מבינים שאחדות האומה היא הנכס העיקרי, ורק מתוכו ניתן לקיים את המחלוקת המפרה?
מתוך צירוף התכנים אל האישיות ואל התפיסה העצמית של השליחות הפוליטית – ניתן לבחור במה שיש. לא לחינם אמרו חכמים "יפתח בדורו כשמואל בדורו", ולימדו בכך כי לא יהיה זה נכון להציב משוואה בינארית – או מנהיג מושלם או שלא בוחרים – אלא לעשות את המיטב ממה שיש, ולקבל את ההכרעה. שאם לא כן, איש את רעהו חיים בלעו.
אולי יהיה זה יום שבו נצליח להתנשא ולראות את הזכות הגדולה לעשות כך, שנמנעה מהדורות הקודמים במשך מאות ארוכות של שנים, ולנסות לעשות את המיטב מתוך האפשרויות השונות הניצבות בפנינו.
לקריאה נוספת:
