הפגנה היא אחד הכלים המהותיים ביותר בעולם הדמוקרטי. היא עוד דרך בה מתאפשר לציבור מסוים להביע את דעתו – בדרך כלל מול השלטון, אך לא רק. אין בסמכות ההפגנה לקבוע מי יהיה השלטון – את זה עושים בקלפי, ולגיטימציה של שלטון אינה נקבעת ברחובות העיר. אולם, יש ביכולתה לבטא עמדות כלפי השלטון, או כל גורם אחר שמפגינים נגדו, ולהעלות נושאים על סדר היום הציבורי. על כן, חופש ההפגנה הוא אחד היסודות החשובים ביותר בעולם הדמוקרטי.

גם בעולמם של חכמינו מצאנו אפשרות ביקורת על שלטון שאינו קשוב לצרכי העם (“…אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים” – ברכות כח ע”א), וכן את עצם הקריאה לצאת להפגנה, במשמעות קרובה לזו של היום אם כי לא זהה: “אמרה להם: בואו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה, אמרו: אי שמים! לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות! וביטלום” (ראש השנה יט ע”א).

חשיבותה של ההפגנה מחייבת את שני הצדדים. מחד גיסא, את מי שהכוח בידו כדי למנוע הפגנות. זו לא רק זכות יסוד, אלא חיוניות של ממש לעצם האפשרות לנער מערכות שלמות, ולתבוע מהן לבחון את עצמן מחדש. אנו זוכרים היטב את עצירת האוטובוסים בהפגנות נגד כוונות הממשלה בגוש קטיף, וזו רק דוגמה אחת לניסיונות לבלום הפגנות נגד השלטון. אסור למי שהכוח בידו לנצל אותו כדי למנוע את האפשרות למחות נגדו או להציע מדיניות שונה לחלוטין. מניעה זו עלולה להתרחש בדרכים שונות – גלויות ונסתרות, ואסור להסכים לה בשום אופן. חשוב להדגיש כי דברים אלה נכונים כלפי כל הפגנה, מכל סוג וכל הקשר, ואסור להם להיות מוטים פוליטית.

מאידך גיסא, זכות ההפגנה אינה זכות ההפקרות, ובוודאי שאינה כוללת בתוכה רשות לפגוע. היא לא מתירה לפגוע באנשי החוק והמשטרה, כשהם ממלאים את תפקידם לשמור על שלום הציבור; היא לא מתירה לחסום כבישים, ולפגוע באנשים רבים שאינם קשורים לכך, ולגרום להם נזק רב; היא בוודאי לא מתירה מעשי אלימות, כלפי בני אדם וכלפי רכוש, ונדליזם, ביזה ושוד. חשוב להדגיש כי דברים אלה נכונים כלפי כל הפגנה, מכל סוג ובל הקשר, ואסור להם להיות מוטים פוליטית.

אנו צריכים להאמין בחשיבות הגדולה שלא נהיה כולנו שפה אחת ודברים אחדים, וביכולת להציף את העמדות השונות בדרכים המגוונות האפשריות. כל המנצל את החשיבות הזו לרעה לא רק עושה מעשה עוול, אלא מסכן מאוד את החברה כיוון שהוא משתמש לרעה במרחב המשותף של כולנו, והאפשרות שפעולות אלה תגלושנה למקומות אסורים אינה חשש בלבד – זה כבר אירע.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.