״וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ״ (ירמיהו ט, ד)

דמוקרטיה מהותית אינה יכולה להתקיים בלי תקשורת חופשית. מסביב לנו יש מדינות רבות המכנות את עצמן ‘דמוקרטיה’, ויש בהן בחירות, אך הן חסרות משמעות, גם בשל העובדה שאין בהן חופש דיבור ותקשורת עצמאית חופשית.

ברם, התשובה לשאלה ״חופשית ממה?״ נעשית הרבה יותר מסובכת. שכן, האיום העיקרי שהיה על התקשורת הוא הכוח השלטוני, חסימת הפיות, הענשת המתבטאים נגד השלטון. אך כיום צפים איומים אחרים לגמרי: תקשורת מגויסת באופן סמוי; תאגידי הרשתות החברתיות ושליטתן על הבועה בה אדם חי; שלל אינטרסים כלכליים; הטייה וניצול לרעה של משאבים ציבוריים, ועוד ועוד. אלה אינן סכנות תיאורטיות. זו מציאות ממשית. היא מנוגדת לכל מה שהתורה ציוותה עליו במצווה העיקרית הנוגעת לכך: ״מדבר שקר תרחק״.

על כן, אין לנו אלא לעשות את מלאכתה של התקשורת. להצליב מידע; לקבל כנתון רק את מה שמתאים בפרסומים שפורסמו על ידי הצדדים המעורבים כולם; לאסור על עצמנו לראות את מה שפורסם כעובדות – אלה רק סיפורים, שצריך לחשוש שאולי הם נכונים, אבל סביר להניח שהם מוטים. ולהבין שאנו חיים בעולם בו שקר ואמת מעורבבים יחדיו, וזה מצב מסוכן הרבה יותר, כי השקר מקבל את חיותו מנקודות האמת שכן מצויות בו. וההתנהלות הזו מחייבת הרבה מתינות, וזהירות, ובחינה ובדיקה, והימנעות מהתלהמות ומהתלהבות מיידית. 

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.