מהי קבלת אחריות?

"ידיעות אחרונות", 3.5.2021

תקציר

מהן המשמעויות הרוחניות של האסון במירון? במקביל, מהו המבט הנכון על האירוע מדרך הטבע? מהו הסדר הנכון להתמודדות עם הקריסה? ומי הדמויות התנכיות שמהן יש להסיק את המסקנות?

אחת המצוות שזכו לפירוש מוטעה היא החובה המוטלת על האונס לשאת את הנאנסת, ולא יוכל שלחה כל ימיו. הפרשנות המוטעית היא שזה חלק מחוסר הרגישות כלפיה, והמשך האכזריות וההתעלמות ממצבה.

ברם, המשמעות היא בדיוק הפוכה. היא בוודאי שלא חייבת להתחתן איתו, והיא רשאית להפנות לו עורף. אולם בתקופת התנ"ך, משמעות בחירתה הייתה למעשה גזר דין עצמי של "אלמנות חיות", כפי שראינו בסיפור אמנון ותמר. גורלה נחרץ. ודווקא משום כך, מחייבת התורה את האנס לקבל אחריות עליה – כל ימיו. אם היא מעדיפה לחיות עימו, הדבר מחייב אותו לאורך כל ימין ב"שארה כסותה ועונתה", וזו משמעות קבלת האחריות שלו על המעשה הנורא שעשה, ועל הגורל שהוא מזמן לה אם לא יעשה כך.

מפתח קבלת האחריות מנוגד אפוא לחלוטין למה שעשה שאול: בהתחלה – הכחשה ("הקימותי את דבר ה'"); לאחר מכן הצדקת המעשה בטיעון שזה נעשה למען הקרבת קורבנות; לאחר מכן האשמת אחרים: "ויקח העם מהשלל הצאן ובקר"; ולאחר מכן בקשת התחשבות בו בשל העובדה שהוא ירא את העם.

לעומת זאת, יהודה, אבי מקבלי האחריות, הודה, אמר "צדקה ממני", וקיבל את האחריות למעשיו. לא בהצהרות ודיבורים, אלא בנשיאת תמר. ממנו נולד המשיח.

יראי ה' רצים מהר למשמעויות הרוחניות של האסון, וב"ה – כולם עוסקים בהסרת שנאת חנם מעלינו ובקבלת הצורך לנהוג כבוד אלו באלו. הלוואי והדבר אכן יתחולל, ולא יישאר כדרשות תורניות בלבד, כדרכן של הצהרות וקריאות לאיחוד. אולם, יראי ה' אינם פטורים גם ממבט בדרך הטבע על מה שאירע: אוזלת היד של מקבלי ההחלטות שלטוניות בגלל יראת העם; התעלמות מכתובת הכתובה על הקיר; תרבות ניהולית של שטייטלים, אינטרסים ומאבקי כוח; תרבות דחיפות; חיפוש על מי להטיל את האשמה במקום לעסוק בתהליך תיקון עמוק; ועוד ועוד.

זה הסדר שבו צריך להתמודד עם הקריסה. צריך להיזהר מאוד שהדרשות הנכונות מאוד מאוד ועל תיקון מחודש של "שלא נהגו כבוד זה בזה" לא יהוו תחליף למבנה הנכון של חיים אמוניים. בונים בחול ומקדישים בקודש. מתחילים במסקנות הכל כך פשוטות, שכלל אינן צריכות שום וועדת חקירה. יש גם טבע בעולם. יש גם ריאליה. יש דברים שאינם נסתרים מעין איש. דברים ברורים כל כך, כואבים ומייסרים, שחיוני שהעיסוק בהם הוא יהיה הדבר הראשון שעושים. לא כדי לתלות אנשים ברחובה של עיר, אלא כדי להתייצב ביושר מול הסיבות המסגרתיות הכל כך ברורות לאסון הנורא הזה, ולקבל אחריות במובן התורני של המילה.

ואחר כך. אחר כך לבנות גם את האהבה המחודשת בינינו. התגלו דברים יפים בימים האחרונים. ולוואי ויהיו הם זרעים שיפרחו ונטיעות שיצמחו.

אולי יעניין אותך גם:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

יום הכיפורים – עכשיו

מאמרים

ראיון של הרב יובל שרלו אצל אפי טריגר בגלצ: האם החברה הישראלית השתנתה בעקבות טבח שמחת תורה?

מאמרים

למה רוקדים עם ספר תורה בחג שמחת תורה? מבט אתי לפרשת "וזאת הברכה"

הרב יובל שרלו

מאמרים

האם הציפייה למחילה בבקשת סליחה עומדת בקריטריונים אתיים?

מאמרים

החגיגות אחרי חיסול נסראללה: מהי העמדה היהודית והמוסרית?

מאמרים

הברית של כולם

מאמרים

יום האלצהיימר הבינלאומי: ראיון של הרב שרלו אצל שלומי גולדברג ב"כאן מורשת"

עוד בצהר לאתיקה

מאמרים

יום הכיפורים – עכשיו

מאמרים

ראיון של הרב יובל שרלו אצל אפי טריגר בגלצ: האם החברה הישראלית השתנתה בעקבות טבח שמחת תורה?

מאמרים

למה רוקדים עם ספר תורה בחג שמחת תורה? מבט אתי לפרשת "וזאת הברכה"

הרב יובל שרלו

מאמרים

האם הציפייה למחילה בבקשת סליחה עומדת בקריטריונים אתיים?

מאמרים

החגיגות אחרי חיסול נסראללה: מהי העמדה היהודית והמוסרית?

מאמרים

הברית של כולם

מאמרים

יום האלצהיימר הבינלאומי: ראיון של הרב שרלו אצל שלומי גולדברג ב"כאן מורשת"