הצרעת היא תעלומה. היא בוודאי לא קשורה להגיינה- שכן הגדרת אדם כמצורע לא צלויה רק בתנאים פיזיים, אלא גם בהחלטת הכהן.
חז”ל אמרו ש”מצורג” זה ראשי תיבות של “מוציא שם רע”. אחת הראיות לזה היא מה מצווה המצורע- לצאת אל מחוץ למחנה, לשבת לבדו, וצריך להרחיק אנשים ממנו.
הוא פגע והרחיק מישהו מהחברה, בגלל לשון הרע- ועכשיו הוא מצווה לעבור את אותה החוויה.

מפרשות “תזריע – מצורע” אנו למדים על הפגם האתי הנורא של הוצאת שם רע. יותר נורא מגילוי עריות, שפיכות דמים, ועבודה זרה ביחד.

איך נמנעים מלשון הרע, אבל בכל זאת מוקיעים את הרשע, ולא הופכים את איסור לשון הרע לכלי ביד עוברי עבירה?

להרחבה: מבט אתי לפרשות “אחרי מות – קדושים”.

להרחבה: אתיקה בינאישית