חיבורים רבים נכתבו בשנים האחרונות בנושא יהדות וקיימות. ימי עיון מתקיימים סביב הסוגיה, מערכי שיעור בחינוך הממלכתי־דתי מוקדשים לה, ותנועות וארגונים שונים עוסקים בקידומה. החידוש שחיבור זה מבקש להביא אל השיח הוא המעבר מעולם המחשבה אל עולם ההלכה. מתוך ההבנה שאותה היטיב ביאליק לנסח: "ההלכה היא גיבושה, תמציתה האחרונה והמוכרחת של האגדה".[1] זהו חידושו העיקרי של חיבור זה – תרגום העקרונות לשפה מעשית, בעלת משמעות אוניברסלית – שותפה בתיקון פרקטי של העולם, ונושאת בחובה מסר גם לאלה שמקורות יניקתם הם אחרים לחלוטין.
בכתיבה על "אקולוגיה יהודית" ישנן שלוש קומות, ואפשר לאפיין אותן כשלושה שלבי התפתחות:
השלב הראשון הוא החיפוש אחר התייחסויות עקרוניות במקורות יהודיים לערכי השמירה על הסביבה. מאז תחילת הדיון הציבורי העולמי בסוגיה, עמלו רבים להראות כיצד ערכי האקולוגיה עולים בקנה אחד עם פשטי המקראות בתנ"ך ודברי המדרשים בתורה שבעל פה, אל מול מי שהצביעו על סתירות בין ערכים סביבתיים מסוימים לבין השקפת התורה. אף שהדיון עדיין מתקיים, נדמה שעיקרי הדברים כבר נאמרו ונידונו בהרחבה ובפירוט כבר לפני כמה עשורים.[2]
שלב שני בדיון הוא ניסיון לבסס את משנת האקולוגיה היהודית על יסודות הלכתיים מוצקים ומחייבים. תהליך זה נמצא עדיין בעיצומו, והועלו הצעות שונות לאורך השנים לסוגיות שבהן אפשר למצוא בסיס לחובת הפרט או החברה לדאוג לשמירת הסביבה. בשער הראשון בחיבור זה נצביע על מקורות יניקה שעליהם אפשר להעמיד את תפיסת הקיימות היהודית ונעמוד על הגדרים והסייגים העולים מכל אחד מהם. בפרט נדגיש את מרכזיותה של החובה לדאוג להמשך קיומה ושגשוגה של האנושות, כחלק מחובת שמירת הנפש. משעה שאנו מודעים לכך שהתעלמות משיקולי סביבה משפיעה באופן ישיר על חיינו, רמת המחויבות לשמירתם גוברת במידה ניכרת. זו אחת התרומות של היהדות בכללה לסוגיות הקיימות הכלל־עולמיות.
שלב שלישי, שאנו עומדים כעת רק בפתחו,[3] הוא כתיבת 'הלכות קיימות'. דהיינו, מעבר מהצהרות עקרוניות בשבח הקיימות אל עבר יישומים הלכתיים מעשיים.[4] אל השלב הזה נצעד בשער השני של החיבור, שבו נבחן יישומים שונים תוך התבססות על היסודות ההלכתיים שנסקרו בשער הראשון. יישומים אלו הינם משלושה סוגים:
א. דרישות שההלכה מציבה לאדם הפרטי בתחום הקיימות כמו גם מקומות שבהם יש להתחשב בשיקולי קיימות בהכרעות הלכתיות שונות.
ב. דרישות חברתיות מקומיות – מהקהילה ועד המדינה.
ג. דיונים גלובליים כלל עולמיים הנובעים מהאחריות האנושית כלפי היקום וכלפי עתידו.
הרב יונתן זקס עמד על כך שחכמינו הרחיבו את דין 'בל תשחית', שנאמר במקורו על כריתת עץ פרי במהלך מצור, לכדי משנה הלכתית שלמה האוסרת כל מעשה של הרס בלתי נחוץ. זאת בשעה שמצוות אחרות הם הותירו כמצוות מקומיות. בטעם הדבר הוא מציע שחכמינו נטו להרחיב את יישומן של מצוות ההולמות את רוחה של התורה כפי שהיא משתקפת בפרשיות ובמצוות אחרות. ומכיוון שהדאגה לקיום העולם משתקפת גם במצוות שמיטה, כלאים פריה ורביה ועוד, הרחיבו חכמים גם את יישום איסור 'בל תשחית'. על רקע זה כותב הרב זקס כי בימינו, כאשר ידועות לנו יותר מבעבר הסכנות הסביבתיות האורבות לפתחנו, "גישתה המרחיבה של התורה שבעל פה לאיסור 'בל תשחית' צריכה להיות נר לרגלנו. עלינו להרחיב את אופקי האחריות הסביבתית שלנו, למען הדורות שטרם נולדו, ולמען שמו של הבורא שאנו אורחיו על פני האדמה".[5]
גישתו העקרונית של הרב זקס עמדה לנגד עינינו לאורך הדיון, כאשר יישמנו עקרונות עתיקים במציאויות חדשות. בד בבד עמדה לנגד עינינו החובה להבחין בין קריאת כיוון עקרונית או היגד ערכי או מחשבתי, לבין הוראת הלכה פסוקה וחתוכה. זו האחרונה, דורשת דקדוק וזהירות, ואינה נענית לניסיונות הרחבה מלאכותיים שאינם מבוססים על יסודותיה ומקורותיה. על אף הקושי המובנה הכרוך בעיסוק בשאלות שטרם נידונו בעבר, נדמה כי הראינו כיצד שיקולים סביבתיים צריכים ויכולים לעמוד לנגד עיניהם של פוסקי ההלכה ומקיימיה; וכן כיצד שיח הלכתי עשוי לכוון ולדייק את העוסקים בסוגיות סביבתיות.
חיבור זה מיועד לכלל הציבור, בישראל ומחוצה לה, אף שמקורותיו הם מקורות הלכתיים. דרכו הם יוכלו להכיר את התרומה המשמעותית ששפת ההלכה, שהיא שפה פנים־יהודית, יכולה לתרום לעולם כולו, בדרכים מגוונות. ביסודו עומדת ההכרה כי "כֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (אבות פ"ג מ"ט), לאמור: מימוש מעשי של שיח הקיימות הוא שמעניק משמעות של ממש לעיסוק בנושא.
קיימות יהודית – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים
הערות שוליים:
[1] חיים נחמן ביאליק, הלכה ואגדה.
[2] להרחבה ראו במקורות הרבים המובאים אצל: ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, 'שמירת טבע וסביבה במקורות היהודיים, ביבליוגרפיה מוערת ערוכה לפי נושאים', מים מדליו 16 (תשס"ה), עמ' 203–219; Mark Jacobs, Judaism and Ecology Bibliography, Yale Forum on Religion and Ecology: https://fore.yale.edu/World-Religions/Judaism/Bibliography.
[3] ראו: הרב יצחק בר זאב, ערכי סביבה ויהדות: רתימת הציבור הדתי והחרדי לעשייה סביבתית – 'הלכה ככלי מדיניות, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב תשפ"ד (להלן: הרב יצחק בר זאב, ערכי סביבה ויהדות).
[4] יש להבחין בהקשר זה בין דיני 'איכות הסביבה' הנוגעים להיבטים ישירים ומיידיים יותר, כגון הקמת רעש או השלכת פסולת ברחוב, שבהם יש עיסוק הלכתי רחב מקדמת דנא, לבין הלכות קיימות ואקלים שבהן העיסוק דל יותר.
[5] שיג ושיח חלק ב, פרשת שופטים, עמ' 323.
