לשקר ולהיכנס לגוש קטיף

1

מבוא

בתחילת חודש תמוז תשס”ה, החליטה ממשלת ישראל לסגור את גוש קטיף לכניסת מבקרים שאינם תושבי גוש קטיף. כניסתם של מבקרים מאותו הזמן הותנתה בקבלת אישור מיוחד על ידי מרכז היתרים שהוקם בצה”ל לצורך כך. ההיתרים ניתנו בעיקר לקרובים מדרגה ראשונה של תושבי הגוש, וגם ביחס אליהם הוערמו קשיים אין סופיים על מנת שלא לאשר את הבקשות. ובכל זאת, מיום ליום, ובעיקר משבת לשבת, רבו האורחים שמילאו בחום ובתמיכה, את יישובי גוש קטיף, חלקם עד ימי הגירוש וחלקם לפרקי זמן קצרים, כל זאת בתנאי מגורים קשים, ובימי הקיץ החמים. “מאמינים ומזיעים”. חלקם הגדול של האורחים הרבים הללו נכנס לגוש קטיף ללא אישור ממרכז ההיתרים. יש לציין שהיו גם שוטרים ובעיקר חיילים, שהעלימו עין ואף סייעו להכניס לגוש קטיף אורחים שלא היו להם אישורי כניסה. אך בכל זאת, רבים מהנכנסים הערימו, שיקרו בדרכים שונות ויצירתיות על מנת להיכנס לגוש קטיף.
האם מותר היה לעשות זאת?2
ההכרעה “בשטח” הייתה שמשקרים, על אף תחושת אי הנוחות שנלוותה לדבר. סוף סוף מדובר בציבור שומר חוק וסדר, שלא היה רגיל בעימותים חזיתיים עם משטרה או חיילים, ובעיקר זהו ציבור של אנשים דוברי אמת, שאינו רגיל לשקר. “בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע” (ישעיהו סג, ח).
הנחת היסוד של מאמר זה היא שתכנית ההתנתקות, גירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם, החרבת הישובים, ומסירת מקומות אלה לרשות נכרים בארץ ישראל, היא איסור תורה – “לא תחנם”. לאו זה, משמעותו איסור מסירת חלקי ארץ ישראל לבעלות נכרית, ובמקרה זה הדבר חמור יותר, מכיוון שהנכרים הללו הם ארגוני טרור אויביה של מדינת ישראל. עם ישראל מצֻוה לירש את מרחבי ארץ ישראל ולשבת בהם, ולא לעזוב את הארץ בידי גויים. מדינה יכולה כמובן להחליט על סגירת מקום למעבר תושבים או אזרחים (מסיבות תעבורה, שטח אש, שמורת טבע, ועוד) אלא בתנאים מגבילים, ובלבד שמקומות אלו נשארים בריבונות מדינת ישראל; אבל שטנה הדבר כשהמגמה היא שלילית – להתנתק מחבלי ארץ ישראל, ובניגוד להלכה. כמו כן, ההחלטה של הכנסת והממשלה עברה את מבחן הדמוקרטיה הפורמאלי, אך היא נעשתה בצורה לא הגונה ולא מוסרית, מושחתת וברוטאלית (=שינוי מהותי מתוכן המצע בשלו נבחרה מפלגה, רמיסת תוצאות משאל מתפקדי המפלגה, פיטורי שרים על מנת להשיג רוב, שינוי עונתי במפלגות המרכיבות את הממשלה בהתאם לצרכים, תשלום כספי למפלגות שיתמכו בתכנית, הבטחת תפקידים ומשרות לתומכים, איומים על מי שלא תומך, ועוד), ולא ברור כלל שהדבר היה עובר גם את מבחן העם, לוּ הוא היה נשאל. זהו מעשה שהוגדר כ”נבל ברשות הדמוקרטיה”, בשל השגתו בצורה דוחה וממאיסה. הדמוקרטיה רוּקנה מתוכנה.
יש לראות בניסיונות להיכנס לגוש קטיף בדרכי הערמה ושקר, בניגוד לחוק המדינה, מעשה מחאה נגד התכנית כולה, כולל גם נגד השלבים המבצעיים שקדמו ליישומה. היו אף שסברו, שנוכחות של ציבור גדול בתוך גוש קטיף בזמן הגירוש, תגרום לשיבוש תכנית הגירוש והעקירה, ואולי אף תצליח למנוע אותה לחלוטין. בין אם תחזיות אלה היו נכונות או לא, הצבא רצה למנוע כניסה של מי שאינו תושב המקום, כדי שבזמן הגירוש יהיו כמה שפחות אנשים במקום.

א. לשקר לנציגי השלטון על מנת לקיים מצוה

מצאנו שהיו ששיקרו והערימו על השלטון ונציגיו, על מנת לקיים מצוה. כך במגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון ד”ה [ה’] כ’ חודש אב:3

מי דואג לגרים? מבט אתי לפרשת “נשא”