"אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב" (ירמיהו יד, יח)
למנוע מאנשים למות מרעב זה מעשה הומניסטי. צריך לעשות אותו. והרבה. לפתח מערכות השקיה בעולם, להיות שותפים בהדברת מגפות – זה מעשה הומניסטי. צריך לעשות אותו. והרבה.
לספק אוכל לאויב שמעניק לו את היכולת להמשיך להילחם בנו, ולאנשים שלא אוזרים אומץ לפעול נגד מביאי אסון – אינו מעשה הומניסטי!!! כשהדיווח הוא ששני שלישים של האוכל בכלל מגיע לחמאס – זה לא מעשה הומניסטי. כשמאבדים מנוף לחץ גדול כדי להגיע לניצחון במלחמה – זה לא מעשה הומניסטי.
לממשלה מותר לשקול שיקולים נוספים להכנסת משאיות לעזה: מצב החטופים והשבתם. אספקת נשק.
לחץ בינלאומי. בית הדין בהאג. ועוד ועוד. זה תפקידה. זו אחריותה. ומי שאינו חשוף לכל המשמעויות צריך להיות מודע לכך. אבל לא להציג זאת כמעשה מוסרי והומניסטי. זה לא!
