לחזור על הראשונות – אין טעם של ממש במאבק על נשיאה משותפת בנטל, וקריאה לאחרים להתגייס. הסיכוי כי בעקבות מלחמת מקורות או חוקים שיכפו גיוס ישונה המצב – הוא קטן מאוד, ובשל כך – טוב יהיה כי במקום לתקוף אחרים נעסוק בתיקון עצמנו, נציב משנה סדורה והחובה התורנית לעשות כן, והמבקש ללכת בדרכי ה' באמונה יכונן את דרכו לאור זאת.
מה הצבא יעשה עם חרדים?
לכן, שנים רבות רבות איני נוטל שום חלק במתקפה על הכרעת היהדות החרדית ועל דרכה בשאלת הגיוס. בד בבד, חובה להזכיר את היסודות הבסיסיים, בקיצור נמרץ, של העמדה ההלכתית והתורנית שלא רק מחייבת את השותפות במלחמה, אלא גם רואה בכך זכות עצומה:
ואלו יסודות משנתנו בדבר חובת השותפות במלחמה:
- כלל היסוד המוסרי, שהתורה כותבת עליו במפורש הוא "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה ??!!". בשעה שאחרים מגינים עלינו אנו חייבים להיות חלק מהמגינים על אחרים. התורה מלמדת אותנו את החובה הזו בצורה החדה והברורה ביותר, עוד לפני שהיא עוסקת במצווה ממוקדת. ההולכים בדרך ה' אינם יכולים לחיות בדרך שאחרים מסכנים את נפשם להצלתם, ואילו הם כקבוצה מובחנת אינם שותפים.
- ההלכה קובעת כי במלחמת מצווה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. אנו נמצאים במאבק על חיינו, וזו "עזרת ישראל מיד צר", המגדירה באופן מוחלט את מצבנו כעזרת ישראל מיד צר. זוהי אפוא חובה הלכתית להתגייס לצבא ולשרת בו, מכוח המצווה והזכות להגן על עם ישראל.
- "לא תעמוד על דם רעך" אינה רק מצווה העוסקת בפרט, אלא היא מצווה כללית, המלמדת שאסור לו לאדם לראות את אחיו במצוקתו, ולא להתמסר להצלתו.
- מצוות ישוב ארץ ישראל וכיבושה נפסקה בדברי פוסקים רבים. זו מצווה המוטלת על כלל ישראל, והיא מחייבת את ההתגייסות כדי שלא נניחנה לזולתנו מן האומות.
- התנ"ך כולו מלמד על מלחמה המתרחשת גם בשדה הקרב, על התגייסות כללית ושותפות בה, וביקורת על מי שלא בא לעזרת ה' בגיבורים. מסורת ישראל מלמדת על מעמדם העליון של מוסרי הנפש ממש על האומה, והרוגי לוד – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
- למדינת ישראל יש מעמד הלכתי, אמנם מוגבל, של מלכות. שותפות במדינת ישראל כוללת בתוכה את החובות המוטלות על אזרחי המדינה, כפי שאנו למדים ממקומות רבים בש"ס, ובעיקר במסכת בבא בתרא.
- זכות גדולה היא למדינת ישראל להקצות קבוצה ממחויביי הגיוס לתלמוד תורה. מדרשים מלמדים על השפעת בית המדרש על מחנה המלחמה, והעובדה שבמבנה הכללי של האומה ישנו שבט שאינו יוצא למלחמה – היא משמעותית מאוד, גם כיום כשחלוקת השבטים היא חסרת משמעות. קבוצה קטנה זו מחויבת בהתמסרות מוחלטת לתלמוד תורה, לוויתור על עניינים שונים בעולם הזה – " ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם", וויתור על זכויות מסוימות, כפי שכתב הרמב"ם לגבי הנחלה בארץ . אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו.
- דרכנו היא לאחוז בזה וגם מזה לא להניח ידינו – ללמוד תורה במלוא העוצמה ולהילחם במלוא העוצמה. המלחמה האחרונה לימדה שוב את משקלם של בחורי ישיבות ההסדר בשורות הלוחמות, וכמובן גם המכינות, הישיבות הגבוהות וכדו'. בד בבד, הצמחת עולם תורה עצום בעשרות השנים האחרונות – אף היא תוצאה של דרך זו. זו ההליכה הישרה בדרך ה'.
