במבט צר מדובר במלחמה בין רוסיה ואוקראינה. במבט רחב יותר, אפשר שמה שמתחולל נגד עינינו זו מלחמת עולם שלישית, בין רוסיה סין ואיראן וכנגד אירופה וארצות הברית. כנראה שהמציאות האמיתית נמצאת במקום מסוים בין שתי ההסתכלויות האלה.

על רקע ההתנגשות הטקטונית הזו – מדינת ישראל צריכה להזכיר לעצמה קודם כל את מקומה: עם כל הכבוד שאנו מייחסים לעצמנו אנחנו מדינה קטנה, שהיא אחת המדיניות היחידות בעולם שמבקשים להשמיד אותה ממש, שעוד לא סיימה את הקמתה: אין לה גבולות מוכרים בכל צדדיה, ויש תחת שלטונה מיליוני בני אדם שאינם חלק ממנה. כל זה צריך להוביל בראש ובראשונה לענווה: אנחנו לא מנהלים את העולם, כי אם נאבקים עדיין על עצם קיומנו. נביאי ישראל לאורך כל הדרך קראו לממלכת שומרון ויהודה לא להתערב במלחמות עולם.

לא זו בלבד, אלא שגם במבט המצומצם – אנחנו מצולקים מאוד משתי המדינות גם יחד. ההיסטוריה שלנו עם האוקראינים היא קשה מאוד, מימות חמילצקי ועד לשואה; ההיסטוריה שלנו עם הרוסים מורכבת יותר – הם שנאבקו בנאצים במלחמת העולם השניה, אולם הם גם אלה שיחסם ליהודים במשך המאות האחרונות היה מהקשים ביותר. חלק בלתי נפרד מההלכה היהודית הוא הזיכרון ההיסטורי, וחגים רבים מבוססים עליו. ההיסטוריה אינה כבלים. היא שורשים.

ועל רקע כל זה – עדיין אין אנו רשאים להתעלם מההיבטים המוסריים של המציאות. התהליך הדרמטי ביותר שהתחולל במערכת היחסים הבינלאומיים בשמונים השנים האחרונות הוא הניסיון להוציא את הכוח ואת האלימות מלשמש כשיטות להכרעת סכסוכים. מודעות העולם למחיר הנורא שהוא שילם בשתי מלחמות העולם הביאה לניסיון לכונן דרך אחרת. דרך זו עדיין מלאה צביעות, מניפולציות, מעניקה כוח מיוחד לחזקים, ורוויה כשלים, אולם בכל השוואה בינה ובין האפשרות האחרת אנחנו צריכים להיות חלק ממנה ולשמוח בקיומה. כאומה וכדת שחזון אחרית הימים שלה כולל בתוכו את “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” איננו יכולים שלא להיות חלק, קטן כאמור, מכל מהלך המבוסס על המגמה הזו, גם אם ליקויו עדיין רבים.

מדינת ישראל צריכה אפוא להיות בשוליים של העימות הגדול הזה, ולא לדחוף את עצמה להשתתפות בו, אולם גם משם לבטא עמדה כזו. גם אם יש מחיר מסוים לעמדה זו – המחיר של התעלמות מההיבט המוסרי כולל אף הוא בתוכו מחיר גדול. ההתייצבות שלנו לצד העולם הנאבק בהפצצות, בהרס, ביצירת המוני פליטים, בזיהום ובאלימות צריכה לבוא לידי ביטוי בפרופורציות הראויות של קיומנו. זהו החלק של העולם האנושי והאתי שעימו אנחנו מבקשים להיות שותפים, וגם מול ערפל האינטרסים הרבים ואין ספור שיקולים – צריך לזכור כי אנו הבאנו לעולם את הבשורה ש”שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם א-לוהים עשה את האדם”, ומתוך אמונה עמוקה להתייצב בצד השומר על עיקרון זה. ואם אכן נפתחת האפשרות להיות ציר המפגש והמתווך – זו הזדמנות עצומה שתאפשר למדינת ישראל לעשות את המעשה הנכון ביותר מכולם.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.