במדינת ישראל מתקיימת מציאות מתמדת של עינוי דין. אין מדובר בכשל נקודתי, כי אם במערכת שלמה שמביאה לכך שגם אם הכוונה והרצון הוא לעשות משפט צדק – התוצאות אחרות לחלוטין. פער הזמנים בין תחילת תהליכים משפטיים, בין אם אזרחיים ובין אם פליליים, ובין פסק הדין הסופי, הוא בלתי נסבל, ולמעשה הופך פעמים רבות את המשפט עצמו לבלתי רלוונטי.
מול היחס החמור לעינוי דין במסורת היהודית – "צריך הדיין לפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו. שאם מענה את הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מהבעלי הדינים, הרי זה בכלל לא תעשו עול" (שולחן ערוך, חושן משפט, יז, יא) – הקובע כי עינוי דין הופך לעוול במשפט, אנו נמצאים במקום אחר לגמרי. מי אחראי לכך? אין מדובר בצוואר בקבוק, אלא בעובדה שכל הקשורים במערכת המשפט אינם פועלים כדי לקצר באופן משמעותי את התהליכים, ומביאים לכך שלא ניתן מענה ראוי בכל התחומים הקשורים במשפט.
הדבר מתחיל בתרבות החקירה המתמשכת ובהשארת מספר ענק של תיקים פתוחים במשטרה, עובר לפרקליטות ולאורך הזמן לקבלת הכרעותיה, ומגיע לשערי בית המשפט. בשערי בית המשפט נפגש הציבור הישראלי עם תת־תקינה ועם חוסר גדול מאוד בשופטים, בין מסיבות תקציביות ובין כתוצאה משערוריות פוליטיות, עם תרבות של כתיבת פסקי דין ארוכים ומסובכים כערך אנציקלופדי ולא כמענה ממוקד, ועם דיונים מתארכים עד אין קץ.
לכך שותפים גם המייצגים המשפטיים, ונכונות בתי המשפט לשתף פעולה עם ימי דיון קצרים, דחיות והארכות, חקירות מיותרות וכד'. ושלכל זה מצטרף אופי לאומי של הגשת אין ספור תביעות ופנייה לבתי המשפט כדי ליישב סכסוכים שניתן להגיע בהם לפשרה ולגישור – התוצאות הרסניות.
המציאות הזו מחלחלת גם לפגיעה חמורה ביעדי בית המשפט. כאשר מדובר במישורים אזרחיים – מטופחת הפגיעה ההדדית בין בני אדם, בשל התמוטטות מורא המשפט והכרעת דין משמעותית כאשר פוגע איש בחברו; הדבר מדרדר גם את תחומי הפלילים ואת ביטחון המדינה.
הפרסום ב"ידיעות אחרונות" ביום שני לפיו באירועי "שומר החומות" מלפני כשנתיים מוגשים כתבי אישום מקלים, המתעלמים מהיבט הטרור שבפעולות האיבה, כדי להימנע מהצורך בשלושה שופטים – הוא דוגמה אחת בלבד מני רבות המלמדת על המציאות המרה הזו. מציאות זו מסוכנת לנו, כי כאשר מערכת המשפט לא מתמודדת כראוי עם משימותיה, היא מאבדת עוד ועוד את האמון המסוים שיש בה, ואז עוברות ההכרעות ל"כל ד'אלים גבר", לחוסר צדק ולמריבות אין סופיות.
כאשר מדובר במערכת לקויה, חייבת להיות התגייסות כללית, על־פוליטית, כדי לתקנה, כיוון שזהו תנאי הכרחי לקיומנו. לא לחינם אמרו חכמים במסכת אבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". בחוזה היסוד של מדינה עם אזרחיה היא אחראית בראש ובראשונה לביטחון, בין ביטחון חוץ ובין ביטחון פנים, התלוי מאוד במערכת משפט מתפקדת כראוי.
התיקון מחייב שינוי תרבות חקירה והגשת כתבי אישום, איוש התקנים בבתי המשפט ומינוי שופטים, קיצור תהליכים ופסקי דין, התעקשות על ניהול משפט יעיל, ועוד מהלכים רבים הקשורים בכך. כמובן שטוב יהיה אם גם יוגשו הרבה פחות תביעות אזרחיות, ומנגנונים של גישור ופשרה יהוו את הבסיס העיקרי להכרעות אלה. זו צריכה להיות משימה לאומית, שאם לא כן – ההידרדרות בתפקוד מערכת המשפט תמשיך לחולל עוול, אנרכיה וכוחניות, וכשאדם לא ימצא בה מענה למצוקתו הוא יפנה לאלטרנטיבות גרועות בהרבה.
