כתב סירוב

המאמר פורסם ב-שבתון, פרשת ויצא התשפ"א

תקציר

לעיתים רבות, מהות הדיון בשיח הציבורי כבר אינה חשובה, וכל תשומת הלב נתונה בידי הרצון לשלול לגיטימיות של דעות שונות ואף לפגוע ביריבים אידיאולוגיים.
כיצד עלינו לנהוג כנגד אותן תופעות?

לסרב. פשוט לסרב. לסרב ליפול לאופי השיח המתנהל היום. לסרב לארוב כל הזמן לאמירה קיצונית כזו או אחרת של מי שהוא יריב אידיאולוגי, להתמקד בה, ולשלול את הלגיטימיות של תפישת העולם שלו בגלל שטות שנפלטה, אפילו אם הפיתוי להציג את הדברים כמהותיים גדול מאוד; לסרב להתנצל על דברים מטופשים שנאמרו על ידי אנשים הקשורים באידיאולוגיה שמאמינים בה, ולחשוב שיש צורך לגנות או לתקוף כדי לנקות את עצמך מחשד שמא אתה מסכים לדברים; לסרב להסיט את תשומת הלב הציבורית מהיסודות העקרוניים והמשמעותיים להתנהגות מחפירה כזו או אחרת; לסרב לשחק במשחק המפלג והקורע, המשחית והפוגע; לסרב להתעלם מדברי הרמב"ם על החומרא הגדולה של מתכבד בקלון חבירו ("והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא" (הלכות דעות ו ,ג))"; לסרב לתביעות ההשתקה, בין אם הן מופנות כלפי מי שדווקא היינו שמחים לו היה מחליט לשתוק, וגם כאשר הן מופנות כלפי הדעה שאנו מסכימים איתה; לסרב לתרבות השקר, ההכפשה, העלבון, הניצול, הקטטה והאלימות המילולית; לסרב לוותר על קדושתה של המחלוקת, על החובה שהיא תהיה קיימת, על הלגיטימציה למאבקים אידיאולוגיים, על נפילתה בשבי הרייטינג והעליבות התקשורתית, כמו גם על סגנונה ברשתות החברתיות.

כבר ירמיהו הנביא ביכה את מצבה של חברה שזו דמותה, ואלו הדברים שאנו קוראים בהפטרה של תשעה באב: "איש מרעהו הישמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב, וכל רע רכיל יהלך. ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו, למדו לשונם דבר שקר – העוה נלאו" (ירמיהו ט ג-ד). אנחנו משלמים את הצללים שרשתות התקשורת והרשתות החברתיות גובות. בשל הריבוי העצום שלהן – מחפשים אנשים את הדרך לבלוט בהן ולהבליט את דבריהם, והדרך הקצרה לעשות זאת הוא לומר את הדברים האכזריים ביותר, הקיצוניים ביותר, העלובים ביותר, החשוכים ביותר, כדי שאלה ימשכו את תשומת הלב. כשהמטרה היא תשומת לב – אלו כלים שעובדים לבושתנו. ברם, כשהמטרה היא להביא לשינוי עמדות, לגיבוש הסכמות, לתיקון העולם ולחיים מיטיבים – הם משיגים את ההפך המוחלט.

לא ניתן להילחם בתופעות אלו באופן אקטיבי. הם לא ייעלמו כתוצאה של חקיקה, רגולציה או כל הסכם אחר. לא זו בלבד, אלא שהם משרתות את בעלי ההון, שמגדילים את התעבורה התקשורתית על ידי העצמת השיח הזה. הדרך היחידה לעשות זאת היא על ידי ייבוש הביצה, והיא נעשית כאשר יגדל הציבור שלא ישתף פעולה עם החרפה, לא בעד ולא נגד, פשוט – יתעלם.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

לא להתקרב לסף התהום

מאמרים

בין בגידה לבגד

מאמרים

על אמת ושלום

מאמרים

עוצמת הריבוי

מאמרים

נאמנות לאמת

מאמרים

אל תבטיחו הבטחות שווא

מאמרים

הרב שסחף אלפי אנשים בכל העולם: הסתיר סוד אחד גדול

מאמרים

על אחריות, אשמה ותיקון

עוד בצהר לאתיקה

האם בשבת מותר לטלטל את הטלפון כדי להתעדכן בהתראות פיקוד העורף?

אם אסור להשקיע בחברה לא מוסרית – למה לקנות ממנה?

מסיבות פאר בזמן מלחמה וסבל: חוסר רגישות משווע או חובה קהילתית?

תחפושת פוגענית בשם הצחוק: פורים הוא רישיון להשפיל אחרים?

"אני צם בתענית אסתר, אז אני לא עובד": גזל זמן בחסות הדת?

המירוץ המטורף למשלוח המנות המושלם: לא הגזמנו?! 

האם הגיע הזמן לאסור הלכתית שימוש בכלים חד־פעמיים?

האם ההלכה מחייבת להמשיך טיפול גם כשהחיים הפכו לסבל?