״ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו״ (ספר החינוך, שורש מצוות ״לא תשחית״)

כלים חד פעמיים מאפשרים לחגוג ולהתענג בשבת ובחג המצות הצמוד אליו. הם משחררים מעבודה מתישה, מפנים זמן ותשומת לב שניתן להשתמש בהם לנושאים רוחניים ומשפחתיים, מקילים על העבודה הקשה
ומהווים חלק בלתי נפרד משמירת כבוד השבת והחג ומהותם.

כלים חד פעמיים מזהמים את עולמו של הקב״ה, פוגעים בישובו של עולם,
מנוגדים לאחריות של האדם כבעל צלם א-לוהים המופקד על עולמו ולשורש מצוות ‘לא תשחית’, ומרגילים אותנו לבזבוז, זלזול וריחוק ממשמעויות האשפה המרובה. כאשר מדובר בארץ ישראל – הם פוגעים גם במצוות ישוב הארץ. 

מה עושים?
המכשלה הגדולה נמצאת במחשבה הבינארית – או להשתמש ללא הגבלה או לא להשתמש בכלל.
התיקון נמצא בתנועה, ברצף האפשרי, במתיחת קו בנקודה מסוימת.
כגון:
אם נעדיף כלים חד פעמיים המזיקים פחות לסביבה;
אם נשתמש במה שצריך. לא יותר;
אם ננסה למחזר את מה שאפשר, מה שאינו דורש עבודה גדולה המנוגדת לסיבה שאנו משתמשים בהם;
אם במקום להיכנס לפולמוס הגדול: האם יש ‘בעיית סביבה’ או אין – נעשה את מה שלכולי עלמא טוב, והוא הפחתת זיהום מיותר;
כל אחד לפי יכולתו; משפחתו; כמות העבודה; מצבו הכלכלי וכדו׳ – ניטיב לעשות. 

וכך נציין את חג הפסח בדרך הראויה, של חרות המובילה לאחריות, ופריחת אביב הנשמרת על ידינו כבסיס לקיומו של העולם.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.