“כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה – שומעין לו, ואם לאו – אין שומעין לו” (יבמות צח, ע”א)

חוק שנחקק על ידי בני אדם – יכול להשתנות. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וטוב לה, לחברה, שהיא תשפר את מערכת החוקים שלה בכל עת. זה גם אחד היסודות של הדמוקרטיה, כאשר הריבון – העם, על ידי נציגיו ברשות המחוקקת – הכנסת, מעצב את דרכו ואת הדברים הראויים בעיניו, עם בקרה שיפוטית שנועדה למנוע מצבים קיצוניים של עוול.

אולם הדבר אינו סותר שיש לחוק משמעות כל עוד הוא קיים: הוא קובע כללי התנהלות, הוא מנוסח באופן הנוגע לכולם, הוא נחקק מאחורי “מסך הבערות” בלי לדעת את מי ישרת. הוא מעצב את הכללים שלאורם המערכת כולה מתנהלת. עוצמתו נובעת גם מהעובדה שבדרך כלל קדמו לו דיונים ותזכירים ובחינת השלכות ציבוריות ותהליכים ארוכים. זה היתרון האמיתי בקריאות השונות, בוועדות הדנות בחוק, בדיון הציבורי, בתקשורת החופשית – ובמשא ומתן שקודם לקבלת החוק.

על כן צריך להתנגד לחקיקה פרסונלית מהירה, או כזו התפורה במידותיה לאינטרס מקומי שנוצר. שכן בדרך כלל, דבר הנעשה בחיפזון הוא רע, והוא מדלג על שלבים חיוניים בדיון ציבורי ראוי. הפתרונות המוצעים בו הם בדרך כלל דרך קצרה שהיא ארוכה מאוד, והם מזיקים לטווח הארוך, כיוון שלא עלו בדיון כל המשמעויות השונות של חוק זה.

חקיקה פרסונלית מהירה עלולה להביא לזלזול בעצם קיומו של חוק, שניתן לשנות אותו לפי מפת אינטרסים. חקיקה כזו היא אחד הגורמים המשכנעים את הציבור כי המילה “חוק” מהווה מסווה למניפולציות כוחניות, ולמעשה אין להתייחס אליו ברצינות גדולה מידי, שכן ניתן להמיר אותו כל אימת שאין הוא נוח, שכן בדרך כלל, הוא פותר בעיה אחת ויוצר אין-ספור אחרות. והוא רע בעיקר בשל העובדה שהיסוד החשוב ביותר באתיקה ציבורית הוא קבלת החלטות מאחורי “מסך הבערות”, כדי שהחוק ישרת את תכליתו, ולא את המחוקק המקרי שנמצא כעת בעמדת הכוח.

זו צריכה להיות עמדת יסוד ללא שום קשר לדעה פוליטית, לשייכות מפלגתית מסוימת או לכל הטיה אחרת. צריך תמיד להתנגד לחקיקה פרסונלית תלויית מציאות אקראית. וכאשר סוברים ששינוי החוק מוצדק ונכון, והחוק מייצג עמדה בעייתית הזקוקה לעדכון והמרה בחוק אחר – הכלל שצריך להיות שהדבר יתקיים רק להבא. לא במציאות הנתונה הקיימת, אלא במקרה הבא. על ידי כך לא יהיה תהליך החקיקה לצחוק. זה נכון ביחס לניסיונות החקיקה שראש ממשלה עם כתב אישום לא יוכל לכהן. זו נראית בעיניי יוזמת חקיקה לא נכונה, שכן לא פקיד ממשלתי מוסמך להפיל ממשלה, אבל גם לדעת הסוברים שכך ראוי להיות – רק להבא.

וזה נכון ביחס לניסיונות החקיקה לבחירה ישירה. זו נראית בעיניי חקיקה לא נכונה, שכבר נכווינו ממנה בעבר, אבל גם לדעת הסוברים שזה הדבר הנכון לעשות – רק להבא. בדיוק כפי שההלכה אסרה על רב לפסוק הלכה חדשה בנושא שכבר הובא לפניו. זהו עיקרון יסוד בנקיות הציבורית, והוא לא קשור לשום עמדה מפלגתית.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.