"וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם" (תפילת שלמה בעת פתיחת המקדש, מלכים א ח, לט)
כיצד אפשר לפתוח שערי תפילה?
אולי כך. אולי.
ראשית, מצייתים לכל הוראות משרד הבריאות. חז"ל הרחיבו את האיסור "ולא תשים דמים בביתך" גם לחובת ההישמרות מפני מזיקים שונים, וגם איסור גידול "כלב רע" בתוך ביתו של אדם, לאמור: איסור להזיק לאחרים. לא ניתן לפנות לריבונו של עולם כשאדם טובל ושרץ ההפקרות ההתנהגותית בידו.
שנית, נביאי ישראל לימדו אותנו כי אין הקב"ה חפץ בעולות וזבחים (ובימינו – צומות ותפילות) קודם שנתקן את העולם בו אנו חיים, בתחומי הצדק והמשפט, החסד והרחמים. כל אחד בתחומו. כל אחד ביסוד שלא היה קיים בו קודם. שהוא אכן משתנה בעקבות המצב, שהוא שב בתשובה ולא עושה מניפולציה על ידי שימוש במצב כדי להוכיח את דרכו. ימצא כל אחד מה הוא יכול לעשות כדי שלבני אדם אחרים יהיה טוב יותר, צודק יותר, סולידרי יותר.
חלק מקדים אחר לתפילה הוא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה – לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא, יט). לפתוח שער למציאות כדי שתחולל בנו דבר מה; כדי שנחיה את הערעור שחל ביציבות בעולמנו; כדי שיישבר משהו בתוכנו, שכן צמיחה מתחוללת בשעה שנפערו סדקים באטימות שלנו.
ואז ניתן לפתוח שערי תפילה. שערי לב. שערי בינה. לומר לריבונו של עולם את מה שאנו חשים בעת הזו. להתלכד בתפילה לטובת העולם כולו ולבריאותו. לבקש להעלות את זכרוננו ופקדוננו כבני אדם. לפתוח שערי תשובה ואמונה, שערי תפילה ותחינה, שערי צום והתקרבות.
לקריאה נוספת:
