בפרשת יתרו מתואר משה היושב ושופט את העם, עוד בטרם מתן תורה.
לבית המשפט ישנם כלים רבים באמצעותם ניתן לפתור סכסוכים, כגון ״יחלוקו״ או הסכמי פשרה. פתרונות אלו לכאורה אינם אתיים, שכן הם לא יורדים לשורש העניין ולא מכריעים את הדין באופן מוחלט; במצבים מעין אלו הנפגע עלול לצאת בלא שקיבל את כל מה שמגיע לו, והפוגע בלי לשלם את מלוא הנזק שגרם.
אמנם, תפקידו של בית המשפט הוא להגיע אל האמת. אולם יש לו גם תפקיד-על גבוה יותר, והוא להשכין שלום בין אדם לחברו. במסגרת תפקיד-העל הזה, מצויים כל הפתרונות השונים שאינם מושלמים, אבל הם משרתים את המטרה הגבוהה יותר. זה בדיוק מה שעושה משה עוד טרם מתן תורה – משכין שלום בין אדם לחברו.
