"הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל" (ירמיהו ז, ח)
טוב לו לאדם כי יעשה לו רב – שימשוך אותו למעלה; שיהווה לגביו מורה דרך; שיאיר לו נתיבים חדשים בעבודת השם; שיפנה את תשומת ליבו לאחריות המוסרית, לחמלה, לחסד; שיהווה ממצע בין הארץ ובין השמיים; שילמד אותו לחלץ מתוך עצמו את מסילת הישרים שלו. זהו יסוד הדרכת חכמים "עשה לך רב", והיא חיונית מאין כמותה.
ברם, כמו שעלה פעמים רבות ב'זיקים' השונים – בכל מקום בו יש אור גדול, עלולים להיות גם צללים אפלים, מכוערים ומשפילים. יש צורך בתשומת לב, בזהירות, בהתרחקות ממקומות לא טובים. כיצד נדע להיזהר? מה צריך לעורר את אזעקות האזהרה הפנימיים?
יש כמה סימנים מובהקים המהווים נורה אדומה לכל אחד:
• מקום בו מזהירים אדם שלא לגלות מה נאמר לו ומה נעשה שם כי זה "מיוחד בשבילו";
• מקום בו התעוררות רוחנית קשורה בטובות הנאה מהתלמיד לרב, המבוקשות בדרך זו או אחרת;
• מקום שמתנהל כמו חצר ביזנטית, שהרב אינו נגיש ומוקף ביועצים ומתווכים, טקסיות יתר, סיפורי נפלאות ומופתים ועושר מוחצן;
• מקום בו מובטחת גאולה ממצוקות על ידי כוחות מופלאים היודעים כל ושולטים בכל;
• מקום בו מתבססים על 'סימנים' – תאריכי לידה ושמות וכדו';
• מקום בו הופכים לשליטים על חייו האישיים של האדם, על זוגיותו, על בחירותיו, על דרכו.
ובעיקר – מקום בו לא תובעים מהאדם לעצב את עצמו, לעבור תהליך תיקון פנימי עצמי, להיות רגיש יותר לבני אדם אחרים, לטפס בסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה מתוך אמון פנימי ביכולת האדם, בבחירה החופשית שלו ובכוחות הגאולה הפנימית שבתוכו.
משם לברוח.
לקריאה נוספת:
