"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" – שלושה יסודות עקרוניים שאנו כל כך זקוקים להם היום מקופלים בפסוק המרגש הזה. ראשון בהם הוא הרגישות האנושית היסודית שטמונה בדמותו של יוסף. הוא האדם השני בחשיבותו בהיררכיית השלטון במצרים – "רק הכסא אגדל ממך", אחראי לקיומו של העולם האנושי שסביב למצרים, מי שעבר חוויות קשות לאורך כל חייו, ועדיין – ספוג בכי.
זו לא הפעם היחידה שבכיו מתואר בתורה. כמה אנו עצמנו צריכים מנהיגות שיודעת גם לבכות. בכי אינו עומד במקום פעילות חזקה ועוצמתית; בכי אינו הופך את המנהיגות או את הלוחמה לרכרוכית; בכי מותיר את המנהיג והלוחם בעולמם של בני אדם, בכינונו של רגש פנימי, במאיסת השחצנות, הגאווה והיהירות שמובילות פעמים רבות כל כך לקריסה. בכי מעיד על כך שביסודו של דבר מדובר באדם העומד לפנינו, ולא במי שמנסה לצייר את עצמו כעליון. בכי מעיד על כך שמה שקורה סביבו נוגע בנשמתו ובנפשו, ומהווה חלק בלתי נפרד מאישיותו. אפשר שאנו לומדים שוב את משקלה של מנהיגות, מסוגים שונים, רגישה, עדינה וכואבת, ומתוך כך נלחמת ונאבקת.
שני ביסודות הוא האינטימיות. בשפה מדוברת של היום, ניתן לומר שיוסף הוציא מהחדר את אמצעי התקשורת בעת המפגש שלו עם אחיו. הסקרנות והמציצנות האנושית מחללות פעמים רבות את המשמעות הפנימית של מה שבאמת מתרחש. בחלק גדול מהאירועים היום – בין המשפחתיים ובין הלאומיים – המשתתפים כולם עסוקים בצילום, ואינם חווים את מה שמתרחש בהם באמת. החדירה הבלתי רגישה לתוך הזמנים המיוחדים והמקודשים הופכת אותם להצגה, למכוננת חטטנות ולסחיטת דמעות מבוימת. למן ההתגלות האלוקית – "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו", ועד לחוויות ההתגלות האנושית, בצניעות ובהסתרה, אנו למדים שהחצנת אירועים מהפכת את משמעותם.
יוסף הצדיק אינו מסכים שאחרים יחזו בהתוועדות שלו עם אחיו מסיבות רבות ומגוונות, למן הרצון שלא לפגוע בהם ועד לייחודו של האירוע העמוק ביניהם. כמה אנו צריכים ללמוד בעת הזו, כאשר נראה לנו כי "זכות הציבור לדעת" הופכת לרשות לחדור ולפרסם את מה שמתחולל בחדרי חדרים, והרצון להתפרסם ולהעלות לרשתות החברתיות הופך את החיים להצגה אחת גדולה. יצר הסקרנות, שיכול להביא ברכה מרובה בעולמו של האדם, הופך לחרב פיפיות כאשר הוא נוגע במקומות הרגישים ביותר, והוא פוגעני מאוד.
שלישי ביסודות הוא ההתוודעות של יוסף אל אחיו, היא החשובה ביותר כיום, וצריך לחזור עליה שוב ושוב. קשה לשקול את כובד המטענים הקיים בתוך משפחת בית יעקב, ובעיקר אצל יוסף, שנאלץ לגלות ממשפחתו ומבית אביו ולעבור את החוויות הקשות ביותר, למן היותו עבד במצרים, אסיר בבור, ועד לקריאת בניו על שם העובדה שהוא נפרד מבית אביו ועתה הוא זכה לפריון בארץ מצרים. האחים עשו לו את הנורא מכל, שהתורה העידה עליו בהמשך "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו (רש"י: קודם המכירה) מות יומת".
ואף על פי כן, יוסף חותר לפיוס עמוק עם אחיו ומושפע מאוד מנאומו של יהודה. ודאי שניתן לעשות אין-ספור חילוקים בין המצב אז להיום, ובעיקר לטעון כי הנאום של הצדדים השונים שפגעו האחד בשני אינו אותו הדבר, ועוד ועוד סיבות שלא להתוודע. אולם, יוסף הצדיק מלמד אותנו שיעור לדורות – רק במקום שבו מתוודעים איש אל אחיו צומחות ישועה וגאולה.
