בכל מסגרת שהיא ישנם ערכים רבים וחשובים שלעיתים מתנגשים זה בזה, וכמאליו עולה הצורך בבחירת נתיב ביניים שיוביל לתוצאה הטובה ביותר. הוא הדין גם ביחס למערכת המשפט: מחד, ישנו צורך גדול במנגנון ליישוב סכסוכים – ודי להיזכר בתוצאות מריבתם של קין והבל כדי להיווכח בחשיבותו של מנגנון כזה; ומאידך, מערכת המשפט התורנית היא מערכת שהשכינה שורה בה, כלשון הפסוק ״בקרב א-להים ישפוט״, והיא אוסרת לפתור סכסוכים באמצעות פנייה לגורם הכרעה חיצוני החורג מדיניה.
אם כן, מה דינם של בתי המשפט שאינם מתנהלים על פי דין התורה? בין הפוסקים מצאנו גישות מספר בעניין זה. בקצה אחד מצויים פוסקים הסבורים שאין לשתף פעולה כלל עם בתי המשפט הללו, גם כאשר נגרם מכך נזק כלכלי; אולם בתלמוד מצאנו מספר חריגות המתירות להתדיין בפני מנגנונים שאינם מושלמים, ובתנ״ך מצאנו את ‘משפט המלך’ החורג מדיני ‘חושן משפט’.
לפיכך, כאשר שני הצדדים מסכימים, ראוי לגשת לדין תורה על מנת ליישב סכסוכים; אולם כאשר אין הסכמה כזו, ישנה לגיטימציה להתדיין בפני ערכאות המדינה אף על פי שהן אינן מתנהלות על פי הנחיות התורה.
