יחסי עבודה: על כל עסק הזכות להגן על עצמו

המאמר פורסם ב-"גלובס", 22.5.2021

תקציר

מדינה ריבונית אחראית גם לתעסוקה של כל אזרחיה, והיא מקיימת מערכת שלמה החותרת להוגנות תעסוקתית. אולם, בשעה שישנה הזדהות אקטיבית עם אויבי המדינה – ניתן בהחלט לקבל את העובדה שמעסיקים אינם מוכנים להיות חלק מזה.

חוסנה של חברה מבוסס על מרכיבים רבים. תשומת הלב ניתנת לסוגיות הביטחוניות – גם כלפי חוץ וגם ביטחון הפנים, אולם חלק בלתי נפרד מהחוסן נמצא במקומות אחרים – בחזון משותף, בצדק חלוקתי, במעמד הסוציאלי וכדו'. ישנה חשיבות מרובה מאוד בהקשר זה לתעסוקה, ולכך שהחברה מתפתחת במישורים הכלכליים ובשותפות המרבית של מרכיבי החברה. תעסוקה הוגנת, ושותפות של ממש בפיתוח המדינה.

לכידותה של מדינת ישראל מבוססת אפוא גם על העובדה שכל מרכיבי החברה נמצאים במשק משותף אחד, בו הוא קונים ומוכרים, עובדים ומעסיקים האחד את השני. מדינת ישראל כוללת בתוכה לאומים שונים, וגם אם המציאות הזו נכפתה עלינו – צריך להכיר בה, ולהפיק ממנה את המיטב. לא זו בלבד, אלא שיש ביד כלכלה משותפת גם להעצים את מעמדם של האחרונים בשרשרת התעסוקה, להיטיב עימם, ועל ידי כך גם לפעול בצורה הוגנת וצודקת במבנה החברתי.

מסיבות רבות אפוא יש מקום להתנגד להחרמות הדדיות מכל סוג: הגישה של ענישה קולקטיבית רק מעצימה את הסכסוך, מלבד זאת שהיא אינה הוגנת; החשיבות המרובה שלא לדחוק מועסקים לשוליים התעסוקתיים, בשל המחיר הכבד שהחברה תשלם על כך; הזהירות מהחלשת המאבק בחרמות אחרים, כגון בחרם נגד ההתנחלויות, בשל אימוץ מדיניות של החרמות; ומעבר לכל – צריך לאמץ התנהגות אנושית, המבקשת להיטיב ולא להרע.

מעבר לכך, חברה מתברכת מכך שלעובדים יש זכות מסוימת של שביתה, ומתקיים מאזן כוחות בין מעבידים ובין עובדים, שכן גם עליהם הצלחת העסק מבוססת. לא זו בלבד, אלא שקיימת חשיבות לשמור על חופש הביטוי ועל חופש הדעת, חופש ההתארגנות וחופש הבחירה. מדובר גם בזכויות אדם בסיסיות, ובהקפדה על קיומם החופשי והבחירה של בני אדם, אך גם באינטרס חברתי מהמדרגה הראשונה: זו הדרך לקיים חברה תוססת, מתפתחת, חולקת, מעוררת ספק, מציבה אתגרים חדשים וכדו'.

האם הדבר נכון ללא גבול? אין עיקרון אתי כלשהו שהוא ללא גבול. עיקרון הדו-קיום והחשיבות של החיים המשותפים מחייב את המשתתפים כולם. הוא מוטל בראש ובראשונה על החזק, אך לא רק. ישנו קו גבול שכאשר עוברים אותו לא ניתן להימנע מנתינת מעמד גם לבעלות של המעבידים. כאשר נמצאים במצב מלחמה, ומזדהים עם האויב על ידי שביתה, וזאת בדרכים שונות הכוללות מעשים חמורים מאוד של תקיפה, וונדליזם וכדו', וגם הזדהות לאומית עם האויב, על ידי הנפת דגלי אויב ורטוריקה הקשורה בו; כאשר המנהיגות הפוליטית מעמידה את עצמה כחלק בלתי נפרד מהמאבק נגד מדינת ישראל – זכותו המלאה של מעסיק לומר שהוא מקיים מדיניות ממוקדת (לא ענישה קולקטיבית), ואינו מוכן להעסיק את מי שתומך במי שיורה בו. גם אז, טוב שהאוזן תהיה קשובה לאפשרות שהעובד נכפה לעשות כך בשל סיכון שארב לו, אולם הדבר אינו מבטל את הלגיטימציה המוחלטת של מעביד שלא להסכים להעסיק את המתייצב נגדו.

ודווקא על ידי הצבת קו גבול ברור – אפשר לפנות ולבחון כיצד ומה ניתן לשקם מכל מה שנהרס בשבועות האחרונים.

אולי יעניין אותך גם:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

כלכלה אנושית: דווקא בשעת משבר חובה לבחון שיקולים אנושיים ומוסריים

חזית של בניין מגורים

מאמרים

וחי אחיך עמך

צילום כריכת הספר

מאמרים

"הרצחת וגם ירשת?"

גרף במגמת עליה

מאמרים

תל"ג זה לא הכל: ישראל זקוקה לחמלה

מאמרים

טירוף הקניות הפך לתכלית במקום לאמצעי

מאמרים

המשרתים בקודש

מאמרים

אסור ששמירה על שכבת האוזון תפגע בשכבות החלשות בחברה

עוד בצהר לאתיקה

האם מוסרי לקצר את השירות הצבאי בגלל לימוד תורה? שאלת המשך

האם מוסרי לקצר את השירות הצבאי בגלל לימוד תורה?

האם בשבת מותר לטלטל את הטלפון כדי להתעדכן בהתראות פיקוד העורף?

האם מוסרי לסכן חיילים – כדי להציל אזרחים פלסטינים?

מי אחראי לנזק מהצפה במחסן שבבעלותי? ועד הבית או בעל הדירה שמחזיק 2 דירות בבניין?

האם מחובתי ההלכתית לתת חלק בירושה לבתו של בעלי המנוח – גם אם החוק פוטר אותי?

האם מותר להעביר אחריות מוסרית לבינה מלאכותית בקבלת החלטות על חיי אדם?

כמיהה לבת נוספת: האם מותר לפנות להליך PGD מסיבה רגשית?