היום יום הכליה הבינלאומי. בעיקרו הוא קריאה לכולנו לשמור על הכליות שלהם, ולנקוט באמצעים הבריאותיים המתחייבים, למן שתיה ראויה ועד לעניינים רבים אחרים. זו הצלת החיים הגדולה ביותר.
אולם, לא הכל אפשרי, וחייהם של אנשים מתדרדרים למציאות קשה מאוד של דיאליזה, ומשם למוות אפשרי.
ובשנים אחרונות אנו מוצאים את הצד הנהדר שבבני אדם – תורמי הכליה, והמערכות שסובבות אותם. בראש ובראשונה "מתנת חיים" המיוחדת שהצילה נפשות רבות מישראל, ועוטפת אותה כל מערכת הבריאות – למן מרכז ההשתלות, בתי החולים, המשתילים וכל מערכת הרווחה הקשורה בכך.
זוהי הזדמנות, בצהר לאתיקה, להדגים חלק בלתי נפרד ממשמעויות תרומה הכליה בתחום האתי.
והנה דוגמאות לכמה סוגיות אתיות, המעוררות מחשבה דווקא ביום הכליה הבינלאומי:
א. האם נכון יותר דווקא להתיר מכירת כליה או תגמול אחר. זו שאלה הנחלקת לשני חלקים: ראשונה בהן היא ההערכה העתידית – האם הדבר יביא ליותר תרומות כליה. יש רבים הטוענים שלהפך, שדווקא בשל העובדה שמדובר בתרומה אלטרואיסטית אנשים מוכנים לעשות זאת, וחלקם הגדול מכוחה של המצווה להציל חיים. משעה שזה ייהפך למסחרי – ירד המספר. החלק השני הוא בהנחה שהדבר יביא לעלייה בתרומות הכליה – האם העמדה האתית הנכונה היא בכל זאת לא לאפשר את מתן הכליה בתמורה להנאה כלכלית, או שלצורך הצלת חיים חייבים לאפשר זאת.
ב. האם ניתן לקבל תרומה כאשר התורם תובע שזה יהיה לא לדתיים/חילוניים/ערבים/תל-אביבים וכדו׳? גם כאן, כמו בכל סוגיה אתית, מדובר בדילמה: מחד גיסא, זו כליה של התורם, והוא ראשי לתת אותה למי שיחפוץ. לא זו בלבד, אלא שסרוב לעשות כך יגרום למוות של מי שיכול היה לקבל את הכליה. מאידך גיסא, אין זה נכון שמדובר בתורם בלבד, שהרי לצורך התרומה הוא צריך את כל המערכת של הרפואה הציבורית, והסוגיה מוטלת גם לפיתחה: האם היא רשאית להיות שותפה בהדרת קבוצה, בהעדפת קבוצה מסוימת, או בכל דבר אחר שיכול להיות פוגעני מאוד.
ג. האם מותר למדינה (לא לגופים פרטיים) לעשות קמפיין לעידוד תרומת כליה מחיים, כמו שעושים בנושא כרטיס אד״י. כרטיס אדי הוא תרומה לאחר המוות, ואין הוא יכול לגרום נזק לתורם. לעומת זאת, לתרומת כליה עלולות להיות משמעויות מסוימות בחיי התורם ומשפחתו. הכלל הרפואי הראשוני הוא "לא לגרום נזק", ואם כן לכאורה התרומה אינה לטובת התורם. מאידך גיסא, היא מצילת נפשות, ולמעלה מכך – אולי היא דווקא לטובת מוסריותו ומצפונו של התורם, ועל כן טוב שהמדינה תעודד זאת ?
ד. מי ראוי לקבל כליה, כגון: בני זוג לא אזרחים; דיפלומטים; תיירים שהתמוטטו בארץ וכדו׳. זו שאלה עדינה ורגישה מאוד.
ה. אנורקסית שמנסה כל הזמן להתאבד – אין ספק שצריך לעשות כל דבר כדי לסייע בעדה לחיות. אולם צריך לזכור כי הכליה היא משאב מתכלה, ואם היא תינתן לה והיא תמשיך לנסות להתאבד – חיים של מישהו אחר לא יינצלו – מה לעשות.
אלה הם רק חלק מהדילמות הקיימות, ונידונות בועדה האתית המייעצת של מרכז ההשתלות בישראל.
שנהיה בריאים, ונוכל להתמסר לחיים המוסריים.
לקריאה נוספת:
